פתאום נזכרתי בתומס ברנהרד

"אנחנו פותחים את העיתון ויש לנו שוב שערורייה פוליטית… בכל יום שערורייה אצל הפוליטיקאים של המדינה הזאת המושחתת עד לבלי הכר".

אל חשש, לא מדובר בישראל. ראו כאן

.

Read Full Post »

המדינה הזאת מושחתת עד לבלי הכר (תומס ברנהרד)

.

.

אני מתקרב אל סיום הספר "מייסטרים דגולים". הנה ציטוט אחרון (ראו ציטוטים קודמים) מעמ' 131–132, לפני שאכתוב פוסט מסכם על התרשמותי מהספר. הדברים המצוטטים אינם מתייחסים למדינה שלנו, המתוקנת, אלא לאוסטריה.

Read Full Post »

היידגר מהיער השחור (תומס ברנהרד)

הספסל של היידגר

אני ממשיך את הקריאה ב"מייסטרים דגולים". ההשתלחויות האלה… ברנהרד משכיב אותי על הרצפה מרוב צחוק. לעתים הצחוק כואב, מריר. הנה, כאן (עמ' 50–51) הוא משתלח בהיידגר. הוא מתייחס אל "תופעת היידגר" כאל גל שכבר חלף (והוא כותב את הדברים בשנות השמונים של המאה העשרים!). נו, אצלנו היידגר עוד כוכב גדול. מרענן לקרוא את הקטילה הזאת.

.

היידגר הנציונל סוציאליסט הנפוח והמגוחך… היידגר מהיער השחור הפך את הפילוסופיה לקיטש… את היידגר, שדור המלחמה והדור שאחריה נהה אחריו, וכבר בימי חייו כתבו עליו תלי תלים של עבודות דוקטור טיפשיות ודוחות, את היידגר אני רואה תמיד יושב על הספסל שלפני ביתו ביער השחור, לידו יושבת אשתו שבהתלהבות חולנית לא מפסיקה לסרוג לו גרבי חורף מצמר כבשים היידגרי שגזזה במו ידיה. את היידגר איני יכול לראות אלא על הספסל שלפני ביתו ביער השחור, ליד אשתו, ששולטת בו באופן מוחלט כל חייה, שסורגת לו את כל גרביו ושביסיו, שאופה את לחמו, שאורגת את כלי מיטתו ואפילו תופרת לו את סנדליו. היידגר היה כל כולו קיטש… היידגר היה זעיר-בורגני… בעל שיגעון גדלות הרסני, אחד מרפי המוח שבקדמת האַלפִּים, ולדעתי, מתאים בדיוק לדייסה הפילוסופית הגרמנית.

.

ראו כאן עוד תמונות שצילמתי ביער השחור

.

Read Full Post »

על הקריאה (תומס ברנהרד)

.

סיימתי את הקריאה החוזרת ב"ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן, שאליה נסחפתי בעקבות סרטו של ניר ברגמן "הדקדוק הפנימי". עוד יבוא פוסט על הקריאה החוזרת הזאת. בינתיים התחלתי לקרוא בספרו של תומס ברנהרד "מייסטרים דגולים". אני מביא כאן, מתחילת הספר (עמוד 25), ציטוט העוסק בקריאה.

.

.

לא חייבים לקרוא את גתה כולו, את קאנט כולו, גם לא חייבים לקרוא את שופנהאואר כולו, עמודים אחדים מ"ייסורי ורתר", דפים אחדים מ"קרובים מתוך בחירה" ובסוף נדע על שני הספרים האלה יותר משנדע אם נקרא אותם מההתחלה ועד הסוף, בכל מקרה צפוי לנו תענוג צרוף. אבל לצורך ההגבלה העצמית הקיצונית הזאת צריך כל כך הרבה אומץ וכוח רצון שקשה לגייסם לעתים קרובות, ואנחנו עצמנו מגייסים אותם רק לעתים רחוקות; האדם הקורא דומה לזולל בשר, שזולל באופן הדוחה ביותר, שמקלקל לעצמו את הקיבה, את הבריאות, את הראש ואת קיומו הרוחני כולו. אפילו חיבור פילוסופי נוכל להבין טוב יותר אם לא נזלול את כולו בבת אחת, אם נשלוף ממנו רק פרט ואז, במקרה הטוב, נוכל ללמוד ממנו על הכלל. והרי את ההנאה הגדולה ביותר אנו שואבים מפרגמנטים, כשם שמן החיים אנחנו שואבים את ההנאה הגדולה ביותר, כשאנחנו מתייחסים אליהם כאל פרגמנט, וכמה מחריד בעינינו השלם, המושלם במלואו. רק אם נזכה להפוך את השלם, המושלם, הגמור לגמרי לפרגמנט, ונתחיל לקרוא אותו, נזכה לעונג של ממש ובנסיבות מסוימות לתענוג הגדול ביותר.

Read Full Post »