מה שאני רואה היום בחלוני
.
.
.
Archive for the ‘נוף חיי’ Category
בחלוני
Posted in נוף חיי, tagged צילום on 1 ביוני 2012| 8 Comments »
חד גדיא – סיפור מופלא שהחל בחצור
Posted in יהדות, נוף חיי, תמונות מהעבר, tagged חד גדיא, לאה צימרמן, סדר פסח, פסח, קיבוץ, קיבוץ חצור, רחל עמנואל, ריקוד חד גדיא on 3 באפריל 2012| 4 Comments »
גדלתי בקיבוץ חצור. עבורי היה סדר פסח, מאז ומתמיד, מסכת ענקית (בממדים קיבוציים) שבה השתתפו כמחצית מחברי וילדי הקיבוץ, ואולי גם יותר. לפחות חודש לפני הפסח השתלטה על הקיבוץ הפקת המסכת, כולל הכנת הבמה וציורים לקישוט הבמה וחדר האוכל, שצוירו מדי שנה על ידי ציירי הקיבוץ – יצירות גדולות ויפות שלא שרדו משום שצוירו שנה אחרי שנה על אותם דיקטים וקרטונים. לדוגמה, ראו כמה ציורים כאלה שנשמרו סקיצות שלהם, של הציירת לאה צימרמן.
שידורי המהפכה
Posted in מדורות השבט, נוף חיי, עין משוטטת, tagged המהפכה, העם דורש צדק חברתי, שידורי המהפכה on 30 ביולי 2011| 5 Comments »
אתמול בחוף שדות ים
Posted in נוף חיי, עין משוטטת on 3 ביולי 2011| 3 Comments »
יום שישי בגינה
Posted in נוף חיי, עין משוטטת, tagged בית, צילום on 21 במאי 2011| 4 Comments »
מקבץ רשימות של פסח
Posted in נוף חיי, tagged פסח on 15 באפריל 2011| Leave a Comment »
שש תמונות שצילמתי היום
Posted in נוף חיי, עין משוטטת, tagged צילום on 11 בינואר 2011| 3 Comments »
חלוץ. הראל. אלימות ברשת. הערה ספרותית. טיול אופניים
Posted in טיולי האופניים שלי, מדורות השבט, נוף חיי, ספרות, tagged אלימות ברשת, אנטוניו מוניוס מולינה, ג"מ קוטזי, דן חלוץ, הקרן החדשה לישראל, ישראל הראל, קורמק מקארתי on 13 בפברואר 2010| 36 Comments »
1. עבר קצת זמן ובכל זאת אומר משהו על דן חלוץ ועל הכתבות שהופיעו לאחרונה כדי ליחצן את "הספר שלו" (כל גנרל שנכשל כותב מיד "ספר", שבו הוא מחסל חשבונות עם "אויביו"). הרצפה עקומה – אומר לנו הרקדן הצולע שנפל ונכשל – וכולם אשמים חוץ ממני. אם היינו צריכים הוכחה לאי-כשירותו של חלוץ, הוא מספקה בעצמו. משום מה הוא סבור שהדרך לניקוי שמו מהביזיון שנקרא "מלחמת לבנון השנייה", היא לזרוק בוץ על אחרים. והוא עושה זאת בסדרת השמצות אישיות תמוהה. כולל שלילת הלגיטימיות של מתנגדיו משום שהם פחדנים, שנכשלו בקרב וברחו מהאויב. את זה הוא אומר גם על יפתח ספקטור.
בכתבות היחצנות הסתתר גם סיפור, שמדגים את אי-התאמתו של חלוץ לתפקיד מפקד הצבא. כשחזר חלוץ מאחד מביקוריו בחזית, בזמן מלחמת לבנון השנייה, הוא אמר לאחד האלופים שלידו שהוא חש שהביקור היה מוצלח ושהובהר למפקדים בשטח מה מצופה מהם. על זה השיב לו האלוף, שבצבא הירוק יש דרכים רבות לבצע פקודות, גם כאלה שלמעשה מבטלות אותן. חלוץ לא הבין את הפוליטיקה של הצבא. בסופו של דבר, כמפקד הוא היה טכנוקרט שאינו מבין אנשים ואינו יודע מה מניע אותם. הטענות וההאשמות שלו נשמעות כדבריו של מי שגילה מאוחר מדי, שהעולם מורכב יותר ממה ששיער.
2. ישראל הראל מצטרף למסע נגד הקרן החדשה לישראל. בסגנון דמגוגי ובשפה גבוהה יותר מזו שנקטו המשמיצים הראשיים, הוא חוזר על אותן טענות נבזיות. לדעתו הקרן חתרנית, אנטי-ציונית, תומכת בעיקר בארגונים ערביים הפועלים נגד המדינה וכן הלאה. מגוחכת מכל טענותיו היא הטענה, שהקרן פועלת להעמקת השסעים בין ערבים ויהודים בישראל. הנה בא המתנחל מארץ האפרטהייד שבשטחים הכבושים ומלמד אותנו פרק בשסעים בין יהודים וערבים.
3. יש ברשימות כותב מסוים, שכתיבתו האלימה שוברת לאחרונה שיאים מדי שבוע. הוא פטריוט, ולכן הוא מחרף ומגדף את בר רפאלי שלא התגייסה לצה"ל. הוא פטריוט, ולכן גולדסטון הוא בעיניו אויב האנושות. הוא פטריוט, ולכן הוא ממליץ לעצור ולכלוא את הפוסט-ציונים (אה, את זה הוא מציע מאהבת הפלסטינים התמימים).
ולחשוב שאדם כזה ניסה להנהיג אותנו במעבר ל"רשימות 2" (ברררר… איזה פחד).
4. הערה ספרותית – נגד הזרם. קראתי לא מזמן את "הדרך" של מקארתי ולא התלהבתי. חשבתי שהוא מותח ומותח סיפור קצר כדי להפוך אותו לרומן. הספר כולו מתאר מצב אחד סטטי. אין בו מורכבות של יחסים אנושיים. רבים מתפעלים מתיאור היחסים בין האב ובנו, אך גם שם זה מצב סטטי שאינו יכול להחזיק רומן. מה הרשים קוראים רבים? אני חושב שהאפוקליפסה היא פחד כה חזק היום, החשש שהקרקע תישמט ונצלול לאיזו פראות מוחלטת נוכח בעוצמה כזו, שגם טיפול ספרותי מינימליסטי באימה מעורר התרגשות. אולי דווקא העובדה שמקארתי העמיד שלד של סיפור בלבד, אפשרה לרבים להשלים את החסר בהשלכת כל הסיוטים שלהם אל הספר. כשמתבוננים בו כשלעצמו, הוא אכן לא יותר מפיגום כזה. ודאי לא ספר העשור.
אתמול הפסקתי את הקריאה ב"ספרד" של מולינה בעמוד 250 והחזרתי את הספר למדף בספריה. מי יודע אם אשוב אליו. בכל אופן להפעם זה הספיק לי. הסיפור על הרופא ואהבתו המושלמת לאשתו והחופשה שלו על שפת הים – ובעיקר הסיום המאולץ עם קצין האס-אס הגרמני, שביתו-מקלטו בספרד הוא מוזיאון ומקדש נאצי – זה כבר היה מעיק. מולינה כותב יפה וסיפוריו מגוונים, אבל הם מסופרים באריכות רבה מדי, בשפע עצום של מילים – וחלקם פשוט משעממים.
הנחתי את "ספרד" ולקחתי אתי לטיול האופניים את "אליזבת קוסטלו" של קוטזי. אכן חוויה מתקנת. ישבתי (תיכף תראו היכן) וקראתי וקראתי. תענוג. שפה חסכונית, מדויקת. רמיזות, מצבים אנושיים רבים. כן, כבר הצצתי במה שאנשים כתבו על הספר. כבר ראיתי קטילות. נו, אז מה. בינתיים הוא כמו מים חיים.
ועכשיו למשהו שונה לחלוטין
תמונות מטיול יום שישי בשמורת הנדיב (חוטם הכרמל, ליד זכרון יעקב) – תחילה פרחים
ועכשיו כמה עצי זית
זה הספסל שעליו ישבתי וקראתי ב"אליזבת קוסטלו"
וזה מה שראיתי לפני כשישבתי על הספסל
טיול תיירותי מקומי
Posted in טיולים, נוף חיי, tagged דליית אל-כרמל, המוחרקה, צילום, קיסריה, שוק, שקיעה on 18 בנובמבר 2009| 12 Comments »
כשבאים אלי בני משפחה או ידידים מחו"ל ויש לי יום אחד בלבד (נניח שבת) לסייר אתם בסביבה הקרובה לביתי, אני לוקח אותם ל"סיבוב התיירותי המקומי" שלי. הוא מתחיל במוחרקה, שם אנו עולים על גג המנזר הכרמליתי וצופים אל עמק יזרעאל ואל שפלת החוף. אחר כך אנו עוברים דרך דליית אל-כרמל ועוספיה ומתעכבים קצת בשווקים. אנו יורדים מהכרמל דרך בית אורן ונוסעים בכביש החוף לקיסריה, שם מסתיים הסיור בין העתיקות והים והחנויות והמסעדות. לפני כשבוע עשיתי שוב את הטור הזה, וגם צילמתי קצת. הנה.
העלייה לגג המנזר הכרמליתי במוחרקה
על גג המנזר מצוייר מעגל חיצים, המצביעים אל יישובים ופרטי נוף חשובים
מבט אל עמק יזרעאל, למטה כפר יהושע
נרות בכנסייה הקטנה של המנזר
אליהו. תמונה על קיר הכנסייה
עוד תמונה על קיר הכנסייה. שוב אליהו
בשוק של דליית אל-כרמל
בשוק של דליית אל-כרמל
בשוק של דליית אל-כרמל
בשוק של דליית אל-כרמל
הכניסה למתחם העיר העתיקה קיסריה
מבט מהחומה הדרומית אל המרחצאות וההיפודרום
ליד הכנסייה הצלבנית
הים
שקיעה בקיסריה
שקיעה בקיסריה
שקיעה בקיסריה
שקיעה וזריחה ברמת הנדיב
Posted in טיולי האופניים שלי, נוף חיי, tagged זריחת הירח, צילום, שקיעה on 3 באוקטובר 2009| 3 Comments »
שתי חגיגות ביכורים
Posted in מדורות השבט, נוף חיי, tagged ביכורים, גן שמואל, חדר אוכל, משמרות, קיבוץ on 30 במאי 2009| 15 Comments »
ביכורי שירה
בבוקר החג הצטרפתי אל הקהל הקטן שהתאסף על הדשא הגדול ליד חדר האוכל של קיבוץ משמרות לאירוע "מתן שירה" – מיני פסטיבל של משוררי רחוב, יוזמה של המשורר וחבר הקיבוץ משה שכביץ.
זה חדר האוכל של משמרות. בניין צנוע וישן, שאינו דומה כלל להיכלות שנבנו בקיבוצים רבים.
על הדשא, בצל העצים, האזנתי לשירתו של צמד ששר משירי משוררים.
זה צמד הזמרים. את שמותיהם לצערי איני זוכר. ביניהם כורע משה שכביץ.
משה שכביץ קורא משיריו.
יהודה עתי קורא משיריו.
הבאת ביכורים בגן שמואל
אחר כך נסעתי לבריכה בגן שמואל ושחיתי חמישים בריכות. כשסיימתי כבר נהרו חברי הקיבוץ ואורחים רבים אל הדשא הגדול, המוקף פיגומים מכל צדדיו, לטקס הבאת הביכורים. מיהרתי לשם עם המצלמה. נדהמתי לראות שדברים שהם עבורי זיכרון רחוק עדיין מתקיימים היום כאילו עצר הזמן מלכת. הרגשתי כאילו נזרקתי במכונת הזמן שלושים שנה לאחור. הנה מה שקלטה שם העין.
הנערות רוקדות בשמלות הלבנות.
הנשים המבוגרות יותר נושאות את טנא הביכורים.
המקהלה שרה "ים השיבולים" ועוד שירים רבים
הטרקטורים הישנים יוצאים למסע הגדול לו חיכו שנה שלמה.
שני ותיקים שעדיין זוכרים איך מתפעלים את הפארמל עורכים בדיקות אחרונות.
וכמובן הילדות עם אלומות השיבולים.
חג הביכורים וחדר האוכל הקיבוצי
Posted in מדורות השבט, נוף חיי, tagged ביכורים, חדר אוכל, קיבוץ, שבועות on 28 במאי 2009| 5 Comments »
שעה קלה לפני כניסת החג – חג השבועות שהוא חג הביכורים, החג החקלאי הגדול של הקיבוצים – אפשר להיזכר בתהלוכות המפוארות של ענפי המשק, בריקודים בחולצות רקומות ליד חבילות הקש, בדגל הביכורים, שהגיע לבמה בידי פרש רכוב על סוסו ונמסר בתום הטקס לענף שתהלוכתו הייתה המרשימה ביותר. כל זה הפך היום, בקיבוצים שעדיין מקיימים תהלוכות ביכורים, להצגה תיירותית המשחזרת את מה שהיה תרבות חיה עד לפני שנים מעטות.
היום, כשהקיבוץ הישן נעלם מחיינו, מתרבה ההתבוננות האמנותית המסכמת, המנסה לתפוס את מה שהיה הקיבוץ ולהעריכו כערכו. כך הוא ספרו של אסף ענברי "הביתה", וכך גם האירוע האמנותי "זמן קיבוץ – חדר האוכל כמשל", המתקיים בימים אלה בקיבוץ יפעת (דף האירוע מכיל הפניות מענייניות, כדאי לשוטט שם קצת). אתמול הייתי שם. הסתובבתי בתערוכה ושמעתי מעט הרצאות שעסקו בחדר האוכל – המקדש הקיבוצי, מרכז החיים ששילב בימיו הטובים אכילה ורוח ואמנות. כל הדרכים הובילו אליו, ובו התנהלו חיי הקיבוץ על כל היבטיהם.
הנה מעט ממה שקלטה העין ביפעת. בהזדמנות אחרת ארחיב.
מבט מהחוץ החשוך אל ההיכל המואר באור יקרות. שימו לב לדמויות הרפאים המשתקפות בחלונות
הפסנתר – סמן התרבות שהיה מרכיב יסודי של חדר האוכל
מוטי זעירא
יערה בר-און
לוח המודעות
חברי קיבוץ בעבר ובהווה כותבים מהו חדר האוכל בשבילם
דוסטוייבסקי. אסף ענברי. הצבא המוסרי ביותר. קפקא. טיול בוקר
Posted in הגות, מדורות השבט, נוף חיי, ספרות, tagged אסף ענברי, דוסטוייבסקי, הצבא המוסרי ביותר בעולם, צילום, קפקא on 18 באפריל 2009| 15 Comments »
כמה הערות קצרות בבוקר שבת, אחרי טיול האופניים היומי בסביבה הקרובה. חלק מן ההערות יורחבו לפוסטים עצמאיים בעתיד. עכשיו רק תזכורת מהירה.
דוסטוייבסקי
אני קורא עכשיו את 'המתבגר'. לפני שנים קראתי את התרגום הישן שנקרא 'עול ימים'. לפני שבוע, במסגרת פרויקט של השוואת תרגומים, הופיע במוסף 'ספרים' של 'הארץ' פרק של המתבגר בתרגום הישן של הרברג ומולו התרגום החדש של קריקסונוב. קראתי את שניהם ולא מצאתי הבדלים משמעותיים, מלבד עדכון השפה. כשאני קורא את קריקסונוב (אני בעמוד 200), לפעמים מפריע לי שהוא מנסה להיות עכשווי מדי, משתמש בסלנג מיותר. אבל בדרך כלל התרגום זורם היטב.
אסף ענברי
כמי שגדל בקיבוץ, מובן שספרו של אסף ענברי 'הביתה' מעניין אותי מאוד. קניתי אתמול, וכבר הנחתי את דוסטוייבסקי בצד והתחלתי לקרוא על לוניה ולסיה וקלרה ושאר גיבוריו של ענברי ושל קיבוץ אפיקים. בינתיים אני בענייני המחתרת של הנערים הגימנזיסטים בברית המועצות. כבר נתקלתי בכך שהמנהיגים שלחו לבית הסוהר האכזרי (שממנו לא כולם חוזרים!) חלוצים 'פשוטים' במקומם (החליפו תעודות), כי להם אין תחליף.
הצבא המוסרי ביותר
ב'ידיעות אחרונות' לא מסתפקים בשאלה אם אנחנו מוסריים. שם עוסקים רק בשיאים, 'הצבא המוסרי ביותר בעולם', לא פחות. בגוף הכתבה יש שורה של מקרים מזעזעים שהתרחשו בצבאות אחרים בעולם. עכשיו אפשר להרגיש נוח עם זה שלא אנסנו ובזזנו בעזה, רק הרגנו כמה מאות אזרחים. היחיד שאומר משהו מעניין הוא אלכס פישמן. מתברר מדבריו שהצבא דחה בשלב מסוים את תורתו הבזויה של אסא כשר, אבל במלחמה האחרונה בעזה אימץ אותה דה-פקטו. פירושה בקיצור הוא שלא מסכנים חיילים שלנו, גם אם מחיר השמירה על חיי החיילים הוא הרג רב של אזרחים.
קפקא
קראתי במוספי הספרות של 'הארץ' את ארבעת המאמרים של דן מירון על סיפורו של קפקא בבית הכנסת שלנו, המספר על בית כנסת בעיירה הררית נידחת ועל החיה המוזרה המתגוררת בו. התגובה הראשונה שלי היא שאפשר היה לקצר לשני מאמרים ואולי לאחד. בכל זאת יש דברים מעניינים. בעיקר מעניינת ההבחנה בין יהודיות ליהדות, והבחירה החד-משמעית של קפקא ביהודיות.
טיול בוקר
את השבת פתחתי בטיול אופניים קצר ליד הבית. התמונות האלה צולמו במצלמת הטלפון שלי. אביב בישראל.
ניסע אל השדה
Posted in טיולי האופניים שלי, נוף חיי, tagged בוץ, נוף, צילום on 6 במרץ 2009| 13 Comments »
כמה מילים (של פניה ברגשטיין) וכמה תמונות מטיול האופניים היומי
ניסע אל השדה
רחוק רחוק רחוק
נבוא אל השדה
והוא ירוק ירוק
============
אין עוד גשם אין עוד בוץ
טוב לרוץ וטוב לקפוץ
ובשמש חם כל כך
כל החלונות נפתח!
שקיעה בקיסריה (תמונות)
Posted in נוף חיי, tagged ים, צילום, שקיעה on 28 בפברואר 2009| 4 Comments »
הליכה לקיסריה – הים (תמונות)
Posted in נוף חיי, tagged ים, צילום on 20 בפברואר 2009| 12 Comments »
מחנה פרדות
Posted in טיולי האופניים שלי, נוף חיי, tagged מחנה פרדות, צילום on 19 בינואר 2009| 9 Comments »
הבית שמעבר לגדר
Posted in נוף חיי, tagged צילום on 23 בדצמבר 2008| 2 Comments »
בין הבתים החדשים יותר וחדשים פחות ברחוב שלי, יש גם שרידים ישנים של המושבה מהימים שלפני קום המדינה. ליד הבית שלי עומד הבית הישן והציורי הזה. מין מחסן של גרוטאות שאיש אינו פוקד אותו. והוא יפה בעיני ממרבית הבתים החדשים שנבנים ברחוב.
משחק המלכים (סרט) – וגם תמונות נוף
Posted in מדורות השבט, נוף חיי, tagged משחק המלכים, נוף, צילום, קולנוע on 15 בדצמבר 2008| Leave a Comment »
בימים של בחירות, של תככים והבטחות, של מעקשים והכשלות, של ספינים ושל חול בעיניים, של תקוות גדולות – עשו לעצמכם טובה ושבו שעתיים לראות את הסרט הדני "משחק המלכים" (Kongekabale) משנת 2004. כאילו נכתב עלינו, על מה שהיה ומה שהווה.
אפשר להשיג באוזן השלישית. מומלץ ביותר, במיוחד בימים אלה.
הנה טעימה:
.
ואם כבר הגעתם, ראו גם את זה
הקיר שלי
-
רשימות אחרונות
דפי עניין וסדרות
חבר בפרויקט
-
חיפוש בבלוג "מבט אישי"
מדורים
אביב אדם ברוך אופניים אחות שמש אסף ענברי אתיקה באך ברצלונה ג'ונתן ליטל גלן גולד גרמניה דוד גרוסמן דוד פוגל דוסטויבסקי דוסטוייבסקי דן חלוץ דרור בורשטיין האחים קרמאזוב האחים קרמזוב הגדה של פסח היינו העתיד היער השחור הכרמל המהפכה השומר הצעיר זיכרונות חוף חיי נישואים טיול טיולי אופניים טיולים יהדות יוהן סבסטיאן באך יום הזיכרון יום הכיפורים יין ים יעל נאמן ירושלים כיבוש לוחות מודעות לוחמים לשלום מוסיקה מוסיקה שאני אוהב מוצרט מחאה מייסטרים דגולים נוטות החסד נוף ספרות ספרים עופרת יצוקה עזה עמוס עוז עצים פורים פילוסופיה פסח פרדס ציור צילום קולנוע קיבוץ קפקא ראש פינה רוברט ואלזר רומן וינאי רפי לביא ש"ב מקסימון שבועות שדה שמורת הנדיב שקיעה תל אביב תנועת נוער-
©
כל הזכויות שמורות לנועם לסטר
מבט אישי 
