לאחרונה שמתי לב שגופים מסוגים שונים "גילו" את הבלוגרים (או אותי בתוכם) והם מנסים להשתמש בהם, כמי שיש להם קהל קוראים מסוים, כדי לקדם רעיונות או מוצרים. ידוע לי שבעולם הגדול (ואולי גם בישראל?) מוזמנים בלוגרים פופולריים לאתרי תיירות, למשל, כדי שיכתבו עליהם, או ללוות קמפיינים מסוגים שונים.
לאחרונה גילה מישהו שאני כותב גם על ספרים, והציע לי לקבל ספרים בתקווה שאכתוב עליהם. אבל הפעם רצוני לכתוב על יוזמה אחרת. שלום עכשיו ארגנו ביום שישי האחרון "סיור בלוגרים". הנה נוסח הפנייה שקיבלתי (ואולי קיבלתם גם אתם):
כמי שמנהל בלוג, בכל תחום שהוא, אתה בוודאי מודע לכך שיש לך "קהל" אליו אתה יכול להעביר מסרים מסוגים שונים. יש לך במה שיכולה להשפיע. אני קוראת לך לקחת חלק במהלך החשוב של הנעת הציבור הישראלי לפעולה, ולגייס את הבמה שלך לשם העלאת נושאים חשובים לסדר היום הציבורי. ביום שישי, 22 בינואר, נצא לסיור בלוגרים בעולם האבסורד. נסייר בהתנחלויות, מאחזים וגדר ההפרדה באזור ירושלים.
לסיור הבלוגרים הגיעו פחות מעשרים איש, מעטים מהם בלוגרים. בכל זאת היו שם בלוגרים מהחברים של ג'ורג' וגם מהסיפור האמיתי והמזעזע של. וגם אני.
לשטחים הכבושים שמעבר לקו הירוק אני משתדל לא לנסוע בדרך כלל, ולכן סיורים כאלה הם בשבילי גילוי של עולם חדש ולא מוכר. הרושם הראשון שלי מהסיור ביום שישי, רושם חזק, מדכא ובעל עוצמה רבה, הוא שהחיים שם מאופיינים על ידי גדרות תיל וחומות. בכל מקום שאתה מסתכל, מסביבך גדרות וחומות, ליד הכבישים, מסביב לישובים, בכל מקום. והגדרות האלה מתפתלות כך שקשה לעקוב אחריהן. רגע אחד הן מקיפות אותך, וברגע אחר הן מקיפות ישוב פלסטיני ואתה מחוץ להן. הנה נוף אופייני.
הגדר הזו, עם השערים הכתומים, היא חלק מפרויקט גדר שמקיף בית פלסטיני אחד בתוך גבעון החדשה. ההתנחלות הוקמה מסביב לבית. הוא הוקף מכל עבריו בגדר תיל גבוהה, וסודר שביל גישה אליו המוביל אל מחוץ להתנחלות. הנה הבית המוקף בגדר.
ונוף אופייני של החומה המתפתלת.
עוד דבר אופייני הוא יצירת מערכות חיים מקבילות ליהודים ולפלסטינים. ליהודים כבישים טובים ורחבים, לפלסטינים כבישים מקבילים ופחות טובים. במקומות רבים נותקו הפלסטינים מאדמותיהם או שנותק הקשר בין ישובים פלסטינים. נותק, משום שאסור להם לנוע על צירי התנועה של היהודים. מה עושים? סוללים עבורם "כבישי מרקם חיים", שבתרגום מהשפה האורוולית (מלחמה היא שלום) אלה הם כבישי האפרטהייד. איך נראה כביש מרקם חיים? הנה כך:
שקוע באדמה, סגור כולו בגדרות תיל. וכך זורמים בו החיים, מנקודת התצפית היהודית (כלומר מלמעלה, מעבר לתיל):
כאמור, הכבישים הרחבים הם ליהודים, הצרים לפלסטינים. הנה כביש פלסטיני. על צלע ההר, קצת קשה לראות, יש עוד תוואי כפול, כביש אחד רחב יותר שבינתיים הוא הכביש של היהודים ובהמשך יהיה כביש המערכת של גדר ההפרדה, ומעליו נסלל עכשיו כביש רחב עוד יותר שישרת את ההתנחלויות (אחת מהן נראית בתמונה).
הגדרות הרבות פירושן גם טרמינלים. יש מעברים ליהודים (מסתכלים עליך, שואלים שאלה סתמית, וקדימה עברת) ויש לפלסטינאים. הנה טרמינל פלסטיני.
הטרמינלים ליהודים הם גם נקודות מעבר לפלסטינים רבים. מי שיכול לשלם 600 שקל, יש חברה ירושלמית שתספק לו מכונית עם מספר צהוב (ישראלי) ונהג יהודי שיעביר אותו בקלות בטרמינל של היהודים. הנה הטרמינל, שלום לכם המתנחלים. להתראות בישראל.
חזרה לשפיות – טיול אופניים בשבת ליד הבית
מבט אישי 