Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘כיבוש’

לאחרונה שמתי לב שגופים מסוגים שונים "גילו" את הבלוגרים (או אותי בתוכם) והם מנסים להשתמש בהם, כמי שיש להם קהל קוראים מסוים, כדי לקדם רעיונות או מוצרים. ידוע לי שבעולם הגדול (ואולי גם בישראל?) מוזמנים בלוגרים פופולריים לאתרי תיירות, למשל, כדי שיכתבו עליהם, או ללוות קמפיינים מסוגים שונים.

לאחרונה גילה מישהו שאני כותב גם על ספרים, והציע לי לקבל ספרים בתקווה שאכתוב עליהם. אבל הפעם רצוני לכתוב על יוזמה אחרת. שלום עכשיו ארגנו ביום שישי האחרון "סיור בלוגרים". הנה נוסח הפנייה שקיבלתי (ואולי קיבלתם גם אתם):

כמי שמנהל בלוג, בכל תחום שהוא, אתה בוודאי מודע לכך שיש לך "קהל" אליו אתה יכול להעביר  מסרים מסוגים שונים. יש לך במה שיכולה להשפיע. אני קוראת לך לקחת חלק במהלך החשוב של הנעת הציבור הישראלי לפעולה, ולגייס את הבמה שלך לשם העלאת נושאים חשובים לסדר היום הציבורי. ביום שישי, 22 בינואר, נצא לסיור בלוגרים בעולם האבסורד. נסייר בהתנחלויות, מאחזים וגדר ההפרדה באזור ירושלים.

לסיור הבלוגרים הגיעו פחות מעשרים איש, מעטים מהם בלוגרים. בכל זאת היו שם בלוגרים מהחברים של ג'ורג' וגם מהסיפור האמיתי והמזעזע של. וגם אני.

לשטחים הכבושים שמעבר לקו הירוק אני משתדל לא לנסוע בדרך כלל, ולכן סיורים כאלה הם בשבילי גילוי של עולם חדש ולא מוכר. הרושם הראשון שלי מהסיור ביום שישי, רושם חזק, מדכא ובעל עוצמה רבה, הוא שהחיים שם מאופיינים על ידי גדרות תיל וחומות. בכל מקום שאתה מסתכל, מסביבך גדרות וחומות, ליד הכבישים, מסביב לישובים, בכל מקום. והגדרות האלה מתפתלות כך שקשה לעקוב אחריהן. רגע אחד הן מקיפות אותך, וברגע אחר הן מקיפות ישוב פלסטיני ואתה מחוץ להן. הנה נוף אופייני.

טיול מאחזים

הגדר הזו, עם השערים הכתומים, היא חלק מפרויקט גדר שמקיף בית פלסטיני אחד בתוך גבעון החדשה. ההתנחלות הוקמה מסביב לבית. הוא הוקף מכל עבריו בגדר תיל גבוהה, וסודר שביל גישה אליו המוביל אל מחוץ להתנחלות. הנה הבית המוקף בגדר.

טיול מאחזים

ונוף אופייני של החומה המתפתלת.

טיול מאחזים

עוד דבר אופייני הוא יצירת מערכות חיים מקבילות ליהודים ולפלסטינים. ליהודים כבישים טובים ורחבים, לפלסטינים כבישים מקבילים ופחות טובים. במקומות רבים נותקו הפלסטינים מאדמותיהם או שנותק הקשר בין ישובים פלסטינים. נותק, משום שאסור להם לנוע על צירי התנועה של היהודים. מה עושים? סוללים עבורם "כבישי מרקם חיים", שבתרגום מהשפה האורוולית (מלחמה היא שלום) אלה הם כבישי האפרטהייד. איך נראה כביש מרקם חיים? הנה כך:

טיול מאחזים

שקוע באדמה, סגור כולו בגדרות תיל. וכך זורמים בו החיים, מנקודת התצפית היהודית (כלומר מלמעלה, מעבר לתיל):

טיול מאחזים

כאמור, הכבישים הרחבים הם ליהודים, הצרים לפלסטינים. הנה כביש פלסטיני. על צלע ההר, קצת קשה לראות, יש עוד תוואי כפול, כביש אחד רחב יותר שבינתיים הוא הכביש של היהודים ובהמשך יהיה כביש המערכת של גדר ההפרדה, ומעליו נסלל עכשיו כביש רחב עוד יותר שישרת את ההתנחלויות (אחת מהן נראית בתמונה).

טיול מאחזים

הגדרות הרבות פירושן גם טרמינלים. יש מעברים ליהודים (מסתכלים עליך, שואלים שאלה סתמית, וקדימה עברת) ויש לפלסטינאים. הנה טרמינל פלסטיני.

טיול מאחזים

הטרמינלים ליהודים הם גם נקודות מעבר לפלסטינים רבים. מי שיכול לשלם 600 שקל, יש חברה ירושלמית שתספק לו מכונית עם מספר צהוב (ישראלי) ונהג יהודי שיעביר אותו בקלות בטרמינל של היהודים. הנה הטרמינל, שלום לכם המתנחלים. להתראות בישראל.

טיול מאחזים

חזרה לשפיות – טיול אופניים בשבת ליד הבית

טיול אופניים 23 בינואר

DSC00580

Read Full Post »

רחוב השוהדא בחברון הוא עיר רפאים. כל החנויות סגורות בדלתות ברזל, מרותכות במוטות ברזל זווית. כל הבתים נטושים. 13,000 איש גורשו או אולצו בדרכים שונות ומשונות לעזוב. איש אינו פוסע ברחוב מלבדנו, קבוצה של עשרים ישראלים שבאו לראות את הנעשה שם. מלווה אותנו ג'יפ של המשטרה. חמישה שוטרים, שלושה מהם קצינים. שני אנשי משמר הגבול מתלווים אליהם, אחד מהם קצין. בכל פינת רחוב יושבים צנחנים חמושים בעמדות. הכניסה לחברון (H2, השטח שבשליטה ישראלית) עוברת דרך ארבעה מחסומים, שניים מהם של חברות פרטיות (במימון המתנחלים). לפני הכניסה לעיר עוכבנו כחצי שעה. סתם כך. שני פלסטינים שהיו אמורים להיפגש אתנו עוכבו גם הם לחצי שעה. סתם כך. אחד מהם גר ליד התנחלות תל רומידה והשני שותף לפרויקט המצלמות של "בצלם". מחלקים מצלמות לתושבים, ואלה מצלמים ומתעדים פגיעות בהם מצד כוחות הביטחון והמתנחלים. פעולה לא אלימה שמטרתה להפחית את האלימות באמצעות תיעוד מעשי אלימות.

על דלתות החנויות הסגורות כותבים המתנחלים סיסמאות של אלימות ואיום. היציאות מרחוב השוהדא אל רחובות סמוכים חסומות בחומה וגדרות תיל. מתנחלת עברה לידנו במכוניתה וקראה לעברנו "הסוף שלכם קרוב מאוד".

IMG_1957

ברוכים הבאים לחברון. המשטרה, משמר הגבול והצבא מברכים אתכם לשלום.

IMG_1960

חנויות סגורות ברחוב שוהדא. מרותכות במוט ברזל. הבתים נטושים כולם.

IMG_1961

סימון בעלות.

IMG_1963

על פינוי ישובים נהרוג ערבים!

IMG_1964

בעזרת השם – מדינת הלכה = להרוג ערבים!!

IMG_1983

לגרש. לגרש.

IMG_1979

הרחובות הצדדיים חסומים.

Read Full Post »

היום, שלושים ושלוש שנה אחרי סבסטיה, אנו יודעים שהשנים הראשונות של מדינת ישראל – השנים שקדמו לניצחון הגדול מדי ב-1967 – היו רק פרלוד קצר למה שהתחולל אחריהן והפך את קערה על פיה. היום כבר ברור שהזהות הישראלית – המהות הישראלית – קשורה בחלום הגדול של כיבוש "ארצישראל" וכרוכה בשליטה על יותר ממיליון פלסטינים.

בין המבוגרים שבינינו, שעדיין זוכרים את הרוח של ישראל הקטנה, ישנם מי שמתקשים לגשר על הפער בין מה שהיתה הישראליות בעשרים השנים הראשונות ובין מה שנהיה ממנה היום. ועדיין חיים בינינו גם אלה הזוכרים את הימים שלפני קום המדינה. תמיד התקשיתי להבין את האכזבה של אחדים מהם מכך שהמדינה הגשימה רק בצורה חיוורת ומעוותת את החלום שהיה כאן לפני שקמה. היום מתקשים הצעירים ממני להבין את התקוות הגדולות שליוו את המדינה הקטנה בעשרים שנותיה הראשונות – שבהן אפשר היה לומר בפשטות שנבנית כאן מדינה צודקת וצבאה מגן עליה מפני אויביה.

היום אפילו בני הארבעים אינם יודעים מה הובס בריקוד הניצחון בסבסטיה, ומה גדול היה המחיר של סיבוב ההגה שהפך את פניה של ישראל אל החושך – תוך וויתור על ההיגיון וההומניזם ובחירה באמונה ובקנאות.

ביום השביעי של מלחמת "ששת הימים" עשינו בחירה טרגית. הפיתוי היה גדול מדי, ולא עמדנו בו. שיכרון הכוח גרם להדחקתם של שיקולים תבוניים ואנושיים, וביטויו הראשון של העיוורון היה הצהרות המנהיגים שהזמן פועל לטובתנו.

ארבעים שנה הלכו אבותינו במדבר. כמה שנים נלך אנחנו בחושך?

Read Full Post »