משמצאו מחוקקי חוקיה של מדינה כי מחובתם להרשות קיומן של דתות אחדות, עליהם גם לחייבן לסבול זו את זו. אמת עקרונית היא, שכל דת שדוכאה, נעשית בעצמה מדכאת; שכן, מיד עם היחלצותה, בחסדו של המקרה, ממצב הדיכוי שבו היתה שרויה, היא תוקפת את הדת שדיכאה אותה – לא כדת בין דתות, אלא כדת רודנית. יש אפוא תועלת בחוקים שדורשים מן הדתות השונות האלה לא רק שלא להטריד את המדינה, אלא גם שלא להטריד זו את זו. אזרח לא ייחשב כנוהג על פי החוקים רק בכך שיימנע מזעזוע המערכת המדינית; מן ההכרח גם שלא יטריד כל אזרח אחר בנוגע לדתו.
(מונטסקיה, על רוח החוקים, תרגם עידו בסוק, הוצאת מאגנס, עמ' 249–250)
על הסובלנות הדתית (מונטסקיה)
26 במאי 2014 על-ידי נועם לסטר
כתיבת תגובה