.
תפילות יום הכיפורים גדושות בביטויים של הקטנת האדם והנמכתו מול האל הגדול והעצום.
מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקותינו, מה ישועתנו, מה כוחנו, מה גבורתנו, מה נאמר לפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו… ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ…
******************************
גם השנה הוזמנתי ל"סעודה רוחנית" בערב יום הכיפורים ומשום מה נבחר כנושא לסעודה פסוק מפרשת "כי תבוא", וליתר דיוק מפרק כו שבו נפתחת הפרשה. הפסוק שנבחר, פסוק טז – "היום הזה אלוהיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" – לא דיבר אל לבי. פתחתי את הפרשה וקראתי בה, ומיד קפץ לעיני צמד הפסוקים שבאים מיד אחרי הפסוק שנבחר, פסוקים יז-יח.
את ה’ האמרת היום, להיות לך לאלוהים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו.
וה’ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך לשמור כל מצוותיו.
את ה’ האמרת… וה’ האמירך. כאן עצרתי מיד. הרי יש כאן סימטריה מושלמת. לא עוד בני אדם המדמים עצמם לעפר ואפר מול בורא עולם, אלא שתי ישויות שוות הבאות בברית ומחזקות זו את זו. האדם מגדיל ומרומם את האל, והאל מגדיל את האדם והופכו לעם סגולה. מכאן התחלתי להתגלגל בחיפושי אחר פירושים לביטוי זה. רש"י מתקשה ומכריז שלמילים אלו (האמרת, האמירך) "אין עד מוכיח במקרא", כלומר אין מקבילות שיכולות לשפוך אור ולפרש את הסתום. מפרשים מסורתיים אחרים, שנבהלו מהסימטריה, ממהרים לבטלה תוך אינוס הטקסט. יש מהם שמפרשים את המילה כנגזרת מהמילה אמר, כלומר היום אמרת שה’ הוא אלוהיך וגומר. המשך…