Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ברצלונה’

ביום הראשון שלנו בברצלונה טיילנו ברובע הגותי. זה היה יום ראשון בשבוע, שבו רוב העסקים סגורים. כמעט כל החנויות בעיר העתיקה הורידו את התריסים, והתברר שגם תריסי חנויות יכולים להיות חגיגה לעין (ולעין המצלמה). אשתי, אורה לסטר, צילמה סדרה של תריסים כאלה. הנה הסדרה כולה, להנאתכם.

המשך…

Read Full Post »

את הבוקר של היום החמישי בילינו שוב בעיר העתיקה. התחלנו בקתדרלה הגדולה של ברצלונה. יש לי חולשה לקתדרלות העתיקות של אירופה, לארכיטקטורה שלהן ולאמנות האצורה בכל אבן וחלון וקמרון שלהן. צילמתי כמה תמונות של חזית הכנסייה. אפשר להתבונן בחזית הזו ובפרטיה יום שלם.

המשך…

Read Full Post »

היום הרביעי בכלל לא היה בברצלונה. החלטנו לייחד יום אחד לגיחה אל מחוץ לעיר והבחירה נפלה על מנזר מונסראט, אחד המנזרים הבנדיקטיניים המפורסמים והחשובים ביותר בקטלוניה ובעולם כולו, הממוקם על רכס מונסראט היפהפה (השם מונסראט פירושו שיני מסור). רכבת יוצאת לשם כל שעה מפלאסה אספניה. הנסיעה היא של כשעה וחצי ובכפר שלמרגלות הרכס מחליפים מרכבת רגילה לרכבת מיוחדת שמותאמת לטיפוס התלול אל ההר. עשינו את חשבון הזמנים כך שנגיע מוקדם מספיק כדי לשמוע את מקהלת הנערים המפורסמת שמופיעה בכנסיית המנזר מדי יום. הגענו לאתר כשעה לפני הקונצרט וחשבנו להסתובב קצת ולראות דברים לפני שניכנס לכנסייה. תור גדול השתרך ליד כניסה צדדית שהובילה כנראה אל המדונה השחורה. בטעות נעמדנו בתור אבל אחרי כעשר דקות ללא תזוזה החלטנו לחתוך אל הכנסייה עצמה. נכנסנו ונדהמנו לראות שהכנסייה הגדולה כבר מלאה באנשים שיושבים בשקט ומחכים לקונצרט. כל הספסלים כבר היו תפוסים והמעברים החלו להתמלא. תפסנו מהר מקום על מדרגות שמובילות לקפלה צדדית חיכינו עם כולם לקונצרט. המשך…

Read Full Post »

את היום השלישי התחלנו במוזיאון מירו. בעצם חשבנו להתחיל מפסגת המונז'ואיק ("הר היהודים" – שנקרא כך משום שעל הגבעה הזאת היה בית קברות יהודי עתיק), מהמבצר הגדול שמשקיף אל העיר והנמל, אבל האוטובוס שלקחנו בפלסה אספניה עצר ליד המוזיאון והנהג הסביר לנו שעלינו להחליף אוטובוס כדי להגיע לפסגה. מיד שינינו את התוכנית והחלטנו להתחיל את היום במוזיאון. כמו במוזיאון פיקסו, גם כאן חיכו לי כמה הפתעות. הדימוי שיש לנו לעתים על אמנים גדולים בנוי מתדמיות ומסגנון מסוים שנחשב כמאפיין שלהם. וכשאנו מגיעים למוזיאון כזה, שחושף את האמן על כל צדדיו, מיד מתברר לנו שהדימוי שהחזקנו בו עד כה הוא צר מאוד ועולמו של האמן מגוון הרבה יותר. המשך…

Read Full Post »

היום השני שלנו בברצלונה היה יום גאודי. התרכזנו בשלושה אתרים בלבד: כנסיית לה סגרדה פמילייה (המשפחה הקדושה), פארק גואל וקאסה מילה. התחלנו בכנסיית המשפחה הקדושה. המוני תיירים הקיפו את הכנסייה. אוטובוסים. קבוצות עם מדריכות שמניפות מטרייה. כשחיפשנו זווית צילום מצאנו את עצמנו בתוך קבוצה של דנים. זזנו הצידה ומצאנו את עצמנו בתוך קבוצה של פולנים. הכנסייה מרתקת אבל משונה מאוד, וקשה להתרשם כהלכה מרוב מנופים ופיגומים. על כניסה פנימה ויתרנו מיד כשראינו את התור שהשתרך על פני מאות מטרים. הסתפקנו בהקפה מלאה של 360 מעלות מסביב לכנסייה. קצב העבודה שם מטורף, המטרה היא לסיים את הבנייה (לפי הוראות מדויקות שהשאיר אחריו גאודי, אף שחלקן עלו באש בשרפה שפרצה בחדר עבודתו בזמן מלחמת האזרחים) עד שנת 1926, שנת המאה למותו של הגאון. המשך…

Read Full Post »

הגענו לברצלונה בטיסת לילה. נשבענו לעצמנו שזו הפעם האחרונה שאנחנו לוקחים טיסת לילה (עד הנסיעה הבאה נשכח את כל השבועות שנשבענו). יצאנו עם המזוודות בשעת בוקר מוקדמת, אחרי לילה בלי שינה ו… ישבנו בקפטריה של השדה וחיכינו לשאטל החינמי של המלון, שאמור היה להגיע רק בשמונה וחצי בבוקר. לא היה למה למהר. את החדר נקבל רק בתשע בבוקר. קיבלנו את החדר ונפלנו על המיטה לשלוש שעות שינה. קמנו בצהריים והתחלנו את היום הראשון.

לתחנת המטרו. כרטיס לחמישה ימים. אנחנו מסודרים. ועכשיו לעיר העתיקה. הגענו לברצלונה ביום האחרון של תערוכה מיוחדת במוזיאון פיקסו – פיקסו הצעיר. שנות הנעורים והשנים הראשונות בפריז. הגחנו ממעמקי האדמה והתחלנו לחצות את העיר העתיקה מצפון לדרום. היינו שיכורים מכל מה שראינו. טוב, זה היה היום הראשון. צילמנו כמו משוגעים. חזיתות. דלתות. חלונות. כרכובים. ציורי קיר. העין לא יכלה לשבוע את כל היופי הזה. המשך…

Read Full Post »