טיול אופניים של שבת בשמורת הנדיב. כמה יופי

Read Full Post »

שיעור פוליטי מופתי

שיעור פוליטי מופתי של נני מורטי  – סצנת הסיום של Il Caimano (התנין)

חומר למחשבה לקראת הבחירות. ניתן להשגה למשל באוזן השלישית (גם דרך ה-VOD)

(לצערי לא מצאתי וידאו עם תרגום. אשמח לקבל הפניה כזו)

.

.

Read Full Post »

שנה טובה

.

.

.

Read Full Post »

ארי דה לוקה ומאיר שלו – על כתיבה ועבודה

עד ירושלים לא נסעתי כדי להשתתף בחווית יריד הספרים הבינלאומי. בכל זאת גררתי את עצמי לבית אבא חושי בחיפה, רגע לפני שנגמרו החגיגות, כדי להאזין לשיחה בין ארי דה לוקה למאיר שלו. כותרת הפגישה היתה "בין נאפולי לנהלל". הקהל היה חם כלפי דה לוקה ונענה ברצון לבדיחות של שלו. דה לוקה התנסח באטיות ולעתים קרובות נעצר לחפש מילה. השיחה התנהלה באנגלית. בכל זאת, בתוך כל זה, מול הקהל הגדול, הצליחה השיחה לגעת בכמה דברים. אני מצטט ברישומים מהירים הבזקים מהשיחה.

Read Full Post »

לפעמים כל זה נראה לי כמו חלום לא מובן

רוברט ואלזר - תמונה מהוויקיפדיה

קטע נוסף מתוך קובץ הסיפורים של רוברט ואלזר איש שלא הבחין בשום דבר, בתרגומו של רן הכהן. הפעם מתוך "סיפורו של הֶלְבְּלִינְג".

אם חברי לעבודה סבורים שמשעמם לי, הם צודקים בהחלט, כי אני משתעמם נורא. אין אפילו גירוי קל שבקלים! להשתעמם, ולהרהר איך אוכל אולי לקטוע את השעמום: זהו למעשה העיסוק שלי. אני מבצע כל כך מעט, שאני בעצמי חושב על עצמי: "באמת, אתה לא עושה כלום!" לעתים קרובות קורה שאני מוכרח לפהק, לגמרי שלא בכוונה, ואני פוער את פי אל תקרת האולם הגבוהה ואז שולח לאטי את ידי לכסות על הפה הפעור. אחר כך אני רואה לנכון לסלסל את שפמי בקצות אצבעותי ולהקיש אולי על המכתבה במשטח הפנימי של אחת מאצבעותי, ממש כמו בחלום. לפעמים כל זה נראה לי כמו חלום לא מובן. אז אני מרחם על עצמי ורוצה לבכות על עצמי. אבל כשמתפוגג הפן החלומי, אני רוצה להטיל את עצמי ארצה מלוא רוחבי וקומתי, אני רוצה ליפול, להכאיב לעצמי כהוגן באחת מפינות המכתבה, שאוכל להרגיש את העונג מעביר-הזמן של הכאב…

האם המחשבה שיפטרו אותי ממשרתי אם אמשיך כך, אינה עשויה לעורר בי פחד? ככל הנראה לא, ושוב, ככל הנראה: כן! אני פוחד קצת, ושוב איני פוחד קצת. אולי אני מדי לא-אינטליגנטי בשביל הפחד, כן, נראה לי כמעט שהעיקשות הילדותית המשמשת אותי לעמידה על שלי נוכח עמיתי היא סימן לרפיון שכל. אבל: הדבר הולם להפליא את אופיי, המורה לי תמיד להתנהג בצורה קצת יוצאת-דופן, גם אם לרעתי. כך למשל אני מביא איתי, על אף האיסור, ספרים קטנים אל המשרד, וכאן אני חותך ומפריד את דפיהם וקורא בהם, בלי ליהנות למעשה מן הקריאה. אבל זה נראה כמו מרדנות עדינה של איש משכיל הרוצה להתעלות על האחרים. אני רוצה תמיד להתעלות, ואני נלהב להצטיין כמו כלב ציד. אם אני קורא בספר, ואחד מעמיתי ניגש אלי ובפיו השאלה, שאפשר שהיא לגמרי במקומה: "מה אתה קורא שם, הלבלינג?", הדבר מרגיז אותי, מפני שבמקרה הזה נאה להראות פנים נרגזות המבריחות את השואל המבקש להתחבב. אני עוטה ארשת של חשיבות עצומה כשאני קורא, מציץ לכל עבר ותר אחר אנשים המתבוננים בי ורואים כמה חכם אותו אדם היושב שם ומרחיב את דעתו ואת שנינותו, חותך ומפריד באטיות מפוארת עמוד אחר עמוד, אפילו איני קורא עוד אלא מסתפק באימוץ יציבתו של אדם השקוע בקריאה…

.

ראו גם אני חבר חביב, שקט ומסודר בחברה האנושית

.

Read Full Post »

הללויה!

.

הללויה! דף חדש של רשימות המפנה לבלוגים החדשים שלנו.

יבורכו העושים במלאכה. תודה על השלמת המעבר.

.

Read Full Post »