אחרי סדרת הפוסטים מטיולי האביב שלי, אני מתחיל סדרה קצרה של פוסטים לקראת הפסח. הראשון הוא פוסט על סדר יגור. לא, לא תקראו כאן הרצאה ארוכה על סדר יגור ההיסטורי. רק כמה מילים, ואחר כך תמונות ומעט חוויות מהפקה עכשווית של הסדר החורשת את הארץ לאורכה ולרוחבה בימים אלה ממש.
יהודה שרת (שרתוק) (1901–1979) נולד ברוסיה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל כשהיה בן ארבע. מגיל 11 גדל בנווה צדק (תל אביב) ולמד בגימנסיה הרצליה. בשנות העשרים הצטרף לפלוגת העבודה בכפר יחזקאל ואחר כך הצטרף לקיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 נשא לאישה את צביה והצטרף לקיבוץ יגור.
סדר פסח נוסח יגור הוא מעין אורטוריה למקהלות בוגרים, נערים וילדים, לכלי נגינה ולסולנים. הוא מכיל קטעי מקהלה רבי רושם, שחלחלו גם לסדרים קיבוציים אחרים שלא אימצו את כל הנוסח. אזכיר רק שני קטעים חזקים במיוחד שאומצו בקיבוץ שלי, ואותם שרתי כמה שנים במקהלה שעמדה על הבמה. הראשון הוא "ליל שימורים" והשני קטע מורכב, עמוק ואפילו מזעזע, המשלב את שירו של ביאליק "קומו תועי מדבר" אל תוך הסדר הקיבוצי. ד"ר מוטי זעירא, שהנחה את הערב, עמד על כך שהסדר הקיבוצי שילב בתוכו את ההתמודדות עם קשיי הדרך החלוצית בהווה הארץ ישראלי ואחר כך גם את ההתמודדות עם אימי השואה וגורל המשפחות שנשארו מאחור. השיר הנוקב של ביאליק היה מעין "אף על פי כן" שדרבן להתגבר ולהמשיך הלאה. "אל-נא יעצרונו פגרי הנחשלים… נפסח על החללים… קומו אפוא נדים! עזבו את-השממה!" וכל זה מסתיים בתקווה "תרגש תחת שמשו ארץ יפהפיה".
.
כאמור, סדר יגור הוא אורטוריה, על הבמה שלוש או ארבע מקהלות, עשרות אנשים, אומרים שבהפקות מסוימות היו יותר ממאה איש על הבמה, ומי שישב בקהל שר גם הוא, כי חלק מקטעי המקהלה מיועדים גם לשירה בציבור. החזרות ביגור, בזמנו של יהודה שרת, החלו מיד אחרי חנוכה! במשך חודשים הפכה הקהילה הקיבוצית לקהילה שרה, והעשייה האמנותית הייתה חלק מהותי בהוויה הקיבוצית כולה. כולם שרו או קראו או ניגנו או רקדו… לא! לא רקדו! סדר יגור הוא יצירה מוסיקלית בלבד. הריקוד בפסח הקיבוצי הוא פרק נפרד, שעליו אספר בפוסט הבא. גם את זיכרונותי שלי מהפסח הקיבוצי, שחלקן כבר סופרו בבלוג, אביא בהמשך הסדרה.
ועכשיו לתמונות (שצולמו באולם עין החורש, 26 במרץ 2012), שיכולות לתת רק מעט מההתרגשות שמילאה את האולם המלא מפה לפה. בקהל ישבו מי שבמשך שנים שרו וניגנו בסדרים כאלה. רבים הצטרפו למקהלות, והמנצח המצוין רון זרחי פנה מדי פעם אל הקהל וניצח עליו לצד הניצוח על המקהלות שעל הבמה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ראו גם את הביקורת ב"הארץ": קלאסיקה ישראלית
.
.
בונוס: יהודה שרת מדריך את בתו ואת נכדתו ומלמדן איך לשיר את השיר "שי"
.
.
אכן, היה סדר מרגש בעין החורש,
נזכרנו והצטרפנו לשירה,
מה חבל שלא נפגשנו,
עמוס ויעל ברקאי.
מדהים… לא ידעתי על קיומו של סדר יגור. תודה!
האם יש היכנשהו הקלטה של כל הסדר?
עמוס ויעל – לפחות כאן אנחנו נפגשים. באמת חבל שלא נפגשנו גם שם.
.
נינה – מצאתי ביוטיוב קטעים שצולמו ביגור בסדר עצמו, אבל הם לא כל כך מוצלחים. מקהלה קטנה מאוד. זה לא מתקרב לאיכות שהושגה בהפקה שרצה עכשיו על הבמות בארץ (היום בבית גבריאל ליד הכנרת).
תודה. גם אצלנו חגגו את הסדר בנוסח יגור. נוסחא דינקותא בשבילי. אנחנו עדיין משלבים את השירים בסדר שלנו המשפחתי. הייתי בערב כזה לפני כשנתיים בבית התפוצות, בהנחיית מוקי צור, וכל מה שכתבת התחולל גם שם.
שמעתי סיפור נהדר בהקשר ל"קומו תועי מדבר": לפני כמה שנים, בקיבוץ אחד בעמק רצו לשחזר את הסדר בנוסח יגור, אבל המארגן לא לקח על עצמו להעלות את השיר הזה במקהלה. כשהגיע תור השיר על פי הגדת הקיבוץ המאוחד, קם חבר ואמר, "מה, בלי "קומו תועי מדבר"? מי שמוכן לשיר איתי שיעלה לבמה!" עלו כמה עשרות חברים – ושרו! כמובן שכל המסובים הצרפו. מי שסיפרה את הסיפור אמרה שבביצוע כל-כך מזוייף וכל כך מרגש היא לא השתתפה בחייה.
פסח שמח!
עידית תודה. סיפור יפה הסיפור על "קומו תועי מדבר" שסיפרת. בכלל מעניין מאוד הדיאלוג בין המיתוסים המכוננים, המכילים בתוכם רגעים קשים לעיכול, ובין עורכים עכשוויים שמנסים לעגל פינות ולא להרגיז אף אחד.
מרגש נועם
הנה
http://www.yagur.com/pneiyagur/ShowVideoFiles.aspx?FullPath=http://www.yagur.com/hantzaha/persons/yeudaSharet/video/seder%20pesach.flv&id=1860