Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘שבועות’

הסיפור בתמצית: אלימלך ונעמי יוצאים עם בניהם מחלון וכליון מבית לחם, בגלל בצורת, ועוברים למואב, שם מת אלימלך. הבנים מתחתנים עם מואביות ואחרי עשר שנים מתים. נעמי חוזרת לבית לחם עם כלותיה. בדרך היא מבקשת מהן שיחזרו לבית הוריהן. ערפה חוזרת, רות דבקה בנעמי ובעמה ("כי אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי"). בבית לחם הן עניות, רות יוצאת ללקט בשדה של בועז, היא מוצאת חן בעיניו והוא מרשה לה ללקט ככל שתרצה. נעמי מציעה לרות ללכת לגורן ולשכב למרגלות בועז. זה קורה, ורות מבקשת מבועז שיגאל אותן. יש עיכוב בגלל גואל קרוב יותר, הבעיה נפתרת ובועז מתחתן עם רות וגואל את אדמות אלימלך. רות יולדת בן, עובד, שהוא סבו של דוד המלך.

מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות? משתי סיבות: ראשית, הסיפור מתרחש "בתחילת קציר שעורים". שנית, על פי המסורת דוד המלך, נכדו של עובד שנולד לרות בסוף המגילה, נולד ומת בשבועות. המשך…

Read Full Post »

הסיפור בתמצית: אלימלך ונעמי יוצאים עם בניהם מחלון וכליון מבית לחם, בגלל בצורת, ועוברים למואב, שם מת אלימלך. הבנים מתחתנים עם מואביות ואחרי עשר שנים מתים. נעמי חוזרת לבית לחם עם כלותיה. בדרך היא מבקשת מהן שיחזרו לבית הוריהן. ערפה חוזרת, רות דבקה בנעמי ובעמה ("כי אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי"). בבית לחם הן עניות, רות יוצאת ללקט בשדה של בועז, היא מוצאת חן בעיניו והוא מרשה לה ללקט ככל שתרצה. נעמי מציעה לרות ללכת לגורן ולשכב למרגלות בועז. זה קורה, ורות מבקשת מבועז שיגאל אותן. יש עיכוב בגלל גואל קרוב יותר, הבעיה נפתרת ובועז מתחתן עם רות וגואל את אדמות אלימלך. רות יולדת בן, עובד, שהוא סבו של דוד המלך.

מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות? משתי סיבות: ראשית, הסיפור מתרחש "בתחילת קציר שעורים". שנית, על פי המסורת דוד המלך, נכדו של עובד שנולד לרות בסוף המגילה, נולד ומת בשבועות.

מדרש שמות: השמות במגילה כולם סמליים. הסיפור נכתב שנים רבות אחרי האירועים שהיו או לא היו, וכל דמות קיבלה בו שם שמבטא את תפקידה בסיפור ואת יחס המספר אליה.

אלימלך – יש בשמו אל ומלך. האל מחולל את כל המעשה, המלך רומז לדוד.

נעמי – משורש נעם, נעימה וטובה.

מחלון – מחלה.

כליון – כיליון.

רות – רעות, תכונתה הבולטת, היותה רעה נאמנה לחמותה.

ערפה – הפנתה עורף וחזרה לבית הוריה.

בועז – איש גיבור חיל כאחד מעמודי המקדש יכין ובועז.

פלוני אלמוני – הגואל שלא גאל, קיבל את העונש הגדול ביותר, שמו נמחק. המשך…

Read Full Post »

[לחג השבועות]

הסיפור בתמצית: אלימלך ונעמי יוצאים עם בניהם מחלון וכליון מבית לחם, בגלל בצורת, ועוברים למואב, שם מת אלימלך. הבנים מתחתנים עם מואביות ואחרי עשר שנים מתים. נעמי חוזרת לבית לחם עם כלותיה. בדרך היא מבקשת מהן שיחזרו לבית הוריהן. ערפה חוזרת, רות דבקה בנעמי ובעמה ("כי אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי"). בבית לחם הן עניות, רות יוצאת ללקט בשדה של בועז, היא מוצאת חן בעיניו והוא מרשה לה ללקט ככל שתרצה. נעמי מציעה לרות ללכת לגורן ולשכב למרגלות בועז. זה קורה, ורות מבקשת מבועז שיגאל אותן. יש עיכוב בגלל גואל קרוב יותר, הבעיה נפתרת ובועז מתחתן עם רות וגואל את אדמות אלימלך. רות יולדת בן, עובד, שהוא סבו של דוד המלך.

מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות? משתי סיבות: ראשית, הסיפור מתרחש "בתחילת קציר שעורים". שנית, על פי המסורת דוד המלך, נכדו של עובד שנולד לרות בסוף המגילה, נולד ומת בשבועות.

מדרש שמות: השמות במגילה כולם סמליים. הסיפור נכתב שנים רבות אחרי האירועים שהיו או לא היו, וכל דמות קיבלה בו שם שמבטא את תפקידה בסיפור ואת יחס המספר אליה.

אלימלך – יש בשמו אל ומלך. האל מחולל את כל המעשה, המלך רומז לדוד.

נעמי – משורש נעם, נעימה וטובה.

מחלון – מחלה.

כליון – כיליון.

רות – רעות, תכונתה הבולטת, היותה רעה נאמנה לחמותה.

ערפה – הפנתה עורף וחזרה לבית הוריה.

בועז – איש גיבור חיל כאחד מעמודי המקדש יכין ובועז.

פלוני אלמוני – הגואל שלא גאל, קיבל את העונש הגדול ביותר, שמו נמחק.

מגילת נעמי? נעמי מופיעה במשפט הראשון של המגילה ובמשפט האחרון (הפסקה האחרונה אינה חלק אינטגרלי של הסיפור אלא רשימת הגנאלוגיה מפרץ ועד דוד). היא הייתה בין הארבעה (היא, בעלה ושני בניה) שיצאו מבית לחם, היא לבדה שרדה מבין הארבעה וחזרה חסרת כול, והמשפט המסיים את המגילה מכריז "יולד בן לנעמי". רות אינה מוזכרת כאן כלל.

האם הייתה רות רק אם פונדקאית? רק מכשיר בידה של נעמי? נעמי כבר לא יכלה ללדת, היא מסבירה זאת לכלותיה כשהיא מבקשת מהן שיחזרו לבית הוריהן. נעמי משתמשת ברות כדי לעשות מעשים שהייתה רוצה לעשות בעצמה. כשהיא מדריכה אותה לקראת סצנת הפיתוי בגורן היא נכשלת בלשונה פעמיים, ואומרת בגוף ראשון "וירדתי הגורן", "ושכבתי". היא עושה כל זאת באמצעות רות.

וירדתי הגורן, אל תיוודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשוכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגילית מרגלותיו ושכבתי, והוא יגיד לך את אשר תעשין.

סיפור אהבה בגורן? לא ממש. פיתוי ועסקים. בועז מבוגר ואולי כבר זקן. מלבד הפיתוי, שמיד יקושר גם עם הפיתוי של תמר (כדי שלא יהיה לנו ספק מה קרה שם), יש כאן עניין של "גאולה" – חובה של בועז כלפי נעמי ורות, בהיותו קרוב משפחה. אחרי מה שקרה בגורן בועז רוצה את רות לעצמו, אבל יש מכשול שצריך להסירו, יש גואל שלפי קרבת המשפחה קודם לו בזכות לגאול את השבות ממואב. יש מקום לשאול מדוע היה צורך בפיתוי כדי לגרום לבועז לרצות בגאולתן, מדוע לא היה אפשר לבוא אליו לאור היום בבקשת הגאולה? על כל פנים ההימור הצליח. הפיתוי עבד.

בסצינת הגאולה – משפט הזקנים בשער העיר – מציע בועז לגואל הראשון לגאול את "חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך, מכרה נעמי השבה משדה מואב". להצעה הזו מסכים הגואל ואומר "אני אגאל". אלא שאז ממשיך בועז ומזכיר גם את רות, ומוסיף שהגאולה פירושה גם קנייתה של רות לאישה (כדי להקים באמצעותה את שם המת על נחלתו). ברגע שהוא מזכיר את רות הוא נכשל בלשונו ואומר בגוף ראשון "קניתי". הגואל מבין את הרמז ומושך את ידיו מהגאולה.

ויאמר בועז, ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתי להקים שם המת על נחלתו.

הזקנים והעם מברכים את בועז על הגאולה ואומרים לו "ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשן יתן יהוה לך מן הנערה הזאת". מהגנאלוגיה שבסוף המגילה אנו יודעים שבועז הוא צאצא של פרץ. סיפור הפיתוי לצורך גאולה הוא מחזורי, כמו סיפורה של רות שיפורש מיד.

רות ואברהם. רות היא מואביה וממנה נולד, בדור רביעי, דוד מלך ישראל. הספרים החיצוניים מספרים שגם תמר באה מרחוק, מארם נהריים. גם אשתו של משה הייתה זרה, מדיינית. מדוע כל פעם חוזר הסיפור של הצטרפות אל היהדות? מדוע סיפורם של המנהיגים כרוך בקבלה מחודשת של היהדות (גיור)? משום שהיהדות היא התרחשות מתמדת, לא משהו שקרה בשחר ההיסטוריה. בערב הסדר אנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו אנו ממצרים. זה המודל. ולכן סיפורה של רות הוא שחזור סיפורו של אברהם. כשבועז פוגש את רות בשדה הוא אומר לה:

הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ישלם יהוה פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות בצל כנפיו.

יש כאן הדהוד מובהק של הדברים בפרשת לך לך. היציאה מהמשפחה ומארץ המולדת – וגם השכר המובטח.

ויאמר יהוה אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.

סיפורה של רות משחזר את סיפורו של אברהם. היהדות היא חזרה בגלגולים שונים על אותם דפוסים מיתיים שנוצקו ביסודה. התחדשות וגלגל חוזר.

.

הרשימה התפרסמה גם במחשבה שנייה

Read Full Post »

שעה קלה לפני כניסת החג – חג השבועות שהוא חג הביכורים, החג החקלאי הגדול של הקיבוצים – אפשר להיזכר בתהלוכות המפוארות של ענפי המשק, בריקודים בחולצות רקומות ליד חבילות הקש, בדגל הביכורים, שהגיע לבמה בידי פרש רכוב על סוסו ונמסר בתום הטקס לענף שתהלוכתו הייתה המרשימה ביותר. כל זה הפך היום, בקיבוצים שעדיין מקיימים תהלוכות ביכורים, להצגה תיירותית המשחזרת את מה שהיה תרבות חיה עד לפני שנים מעטות.

היום, כשהקיבוץ הישן נעלם מחיינו, מתרבה ההתבוננות האמנותית המסכמת, המנסה לתפוס את מה שהיה הקיבוץ ולהעריכו כערכו. כך הוא ספרו של אסף ענברי "הביתה", וכך גם האירוע האמנותי "זמן קיבוץ – חדר האוכל כמשל", המתקיים בימים אלה בקיבוץ יפעת (דף האירוע מכיל הפניות מענייניות, כדאי לשוטט שם קצת). אתמול הייתי שם. הסתובבתי בתערוכה ושמעתי מעט הרצאות שעסקו בחדר האוכל – המקדש הקיבוצי, מרכז החיים ששילב בימיו הטובים אכילה ורוח ואמנות. כל הדרכים הובילו אליו, ובו התנהלו חיי הקיבוץ על כל היבטיהם.

הנה מעט ממה שקלטה העין ביפעת. בהזדמנות אחרת ארחיב.

מבט מהחוץ החשוך אל ההיכל המואר באור יקרות. שימו לב לדמויות הרפאים המשתקפות בחלונות

הגדלה

הפסנתר – סמן התרבות שהיה מרכיב יסודי של חדר האוכל

הגדלה

מוטי זעירא

הגדלה

יערה בר-און

הגדלה

לוח המודעות

הגדלה

חברי קיבוץ בעבר ובהווה כותבים מהו חדר האוכל בשבילם

הגדלה

הגדלה

הגדלה

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: