Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מוצרט’

כך עושות כולן (Cosi Fan Tutte) האופרה של וולפגנג אמדאוס מוצרט (ליברית: לורנצו דה פונטה).

אחת האופרות הגדולות ביותר. כאן בביצוע פסטיבל גליינבורן 2006 בניצוח איוון פישר.

ויש גם כתוביות באנגלית.

.

.

וראו גם את זה. קטעים מהסרט של קרלוס סאורה על דה פונטה ומוצרט:

Io, Don Giovanni

.

Read Full Post »

רביעיית סלומון מנגנת את הרביעייה K464 מתוך "רביעיות היידן" של מוצרט

.

.

Read Full Post »

סונטה לפסנתר וכינור של מוצרט k481, מנגנים לוק דבוס בפורטה-פיאנו וזיגיסוואלד קויקן בכינור.

שימו לב במיוחד לפרק השני (מתחיל אחרי הדקה השביעית).

.

.

Read Full Post »

האופרה נישואי פיגארו היא אחת משלוש האופרות המופלאות שיצר וולפגנג אמדאוס מוצרט עם הליברטיסט לורנצו דה פונטה. האופרה (שמספרה ברשימת יצירותיו של מוצרט K492) נכתבה בשנת 1786 ומתבססת על קומדיה של בומרשה באותו שם. הביצוע שבחרתי הוא מפסטיבל גליינדבורן משנת 1994 בניצוח ברנרד הייטינק. זה ביצוע ראוי בהחלט, אבל שתי הסיבות העיקריות לבחירה בו הן ראשית ששני החלקים שיובאו להלן מכילים את כל האופרה (לא מצאתי הרבה ביצועים של האופרה בשלמותה), ושנית שהביצוע מכיל כותרות תרגום באנגלית (שפת האופרה היא איטלקית).

.

.

.

Read Full Post »

החמישיות לכלי קשת של מוצרט בולטות כיצירות מופת גם בתוך השפע המופתי המוצרטי. החמישיה במי במול מז'ור K614 היא האחרונה (מבין שש) שכתב מוצרט. כאן מנגן אותה אנסמבל האוסמוזיק. בכל החמישיות לכלי קשת של מוצרט נוספת לרביעייה הרגילה (שני כינורות, ויולה וצ'לו) עוד ויולה. מוצרט אהב את הוויולה, ולעתים קרובות ניגן בכלי הזה בביצועים קמריים של הרביעיות והחמישיות שלו (הכלי הראשי שלו היה כמובן הפסנתר).

.

.

Read Full Post »

הילארי האן (Hilary Hahn) ונטלי זו (Natalie Zhu) מנגנות את הסונטה K301 של מוצרט לפסנתר וכינור. הילארי האן היא כנרת אמריקנית ילידת 1979. נטלי זו היא פסנתרנית סינית-אמריקנית (היגרה לארצות הברית עם משפחתה בגיל 11). ההקלטה היא מקונצרט חי.

.

Read Full Post »

בימי שלישי אנחנו שומעים ביצועים שונים של מוסיקה קלאסית בצורה "עיוורת" (בלי לדעת מי המבצעים) וכל אחד מאתנו מדרג את הביצועים (כעשרה בדרך כלל) שאהב. בסוף אנחנו עושים סיכום של הנקודות ורואים מה היה אהוב על הקבוצה כולה. לפני שבועיים שמענו את הפרק הראשון של הקונצ'רטו מס' 9 של מוצרט לפסנתר ותזמורת. המועדף עלי, שהיה במקום השני בסיכום הקבוצתי, היה הביצוע של לייף אובה אנדסנס (Leif Ove Andsnes), פסנתרן נורווגי יליד 1970. הפרק הזה נשמע לי אופראי באופיו, והביצוע של אנדסנס היה כזה, מלא חיים ומרץ ובטעם טוב. הביצוע הישן של פרייה, שגם אותו אהבתי, זכה בסיכום הכללי במקום הראשון.

הנה הפרק הראשון של הקונצ'רטו.  זה ביצוע של אנדסנס אבל לא הביצוע ששמענו בהשוואה (זה מה שמצאתי ב-YouTube).

המשך…

Read Full Post »

פרידריך גולדה, מיצוקו אושידה ואמיל גיללס מנגנים את הפנטזיה ברה מינור K397 של מוצרט

את הפנטזיה הזו אני אוהב במיוחד. בעיקר את שתי הדקות הראשונות שלה, כלומר את הערפל הצלילי של הפתיחה המשתבללת לתוך עצמה – אצל גולדה פחות מחצי דקה, אצל אושידה דקה, אצל גיללס דקה ועשרים שניות! – ואת הנושא הראשון שצומח מתוך זה.

כבר מהשוואת אורכה של הפתיחה אפשר לעמוד על ההבדל העצום שבין הביצועים. כלומר, ההבדל בגישתו של כל אחד משלושת הפסנתרנים אל היצירה. בולט מיד הקצב המהיר של גולדה. הוא אינו מתרפק על כל צליל, אינו מתייפייף, אלא מוביל קו מלודי גמיש ומהיר. הוא רץ בקלילות עם הצלילים העולים ויורדים, עם האקורדים השבורים. המשך…

Read Full Post »

.

באופרה של מוצרט (והליברטיסט לורנצו דה פונטה) נישואי פיגרו, המבוססת על מחזה של בומרשה, ישנו גיבור משנה מיוחד – כרובינו, משרת נער שהוא מעין קופידון שעוגב על כל הנשים בארמון. מובן שהרוזן רותח עליו (כרובינו הוא סכנה לכל הגברים), וכשהוא תופס אותו לבסוף, הוא מחליט לשלוח אותו לצבא. די לך להסתובב כאן כפרפר של אהבה סונט בו פיגרו, משרתו של הרוזן, באריה שהיא אחת משיאי האופרה, ומשיאי הכתיבה האופראית של כל הזמנים.

אני מביא כאן פסקה אחת מתוך ספרו של אריאל הירשפלד אתן, היודעות העוסקת בכרובינו (עמ' 57):

המסתורי ביותר באופרה הזאת הוא כרובינו. מין גילום טהור של אהבה ותשוקה ולהט נעורים. מין צירוף אנדרוגיני, שעשו בומרשה (נער הלבוש בגדי אשה) ומוצרט (נער המושר על ידי אשה) כמין מטאפורה של האהבה, המרחפת כאן בין האנשים ומסבכת את חייהם. האנדרוגיניות הזאת שהיא גם הדבר הפחות מלאכי (שמו – כרובינו – הוא "מלאכון" או "כרובון"), היא סמל התשוקה הילדותית הלא גברית ולא נשית, המעריצה עד כלות, שהיופי שלה סותר אותה; היא הגילום האידאלי של כוח הפיתוי הנסתר של יחסי הכוח המיניים במחזה, והיא גם באמת הדבר המלאכי ביותר, דבר אלוהי אולי, הקושר בין האנשים הנבוכים של מוצרט (והמבוכה היא אולי "מצב החיים" העקרוני ביותר באופרה הזאת; כולם נתפסים בה "על חם"). היא האהבה. היא לא נשית ולא גברית משום שהיא משותפת לנשים ולגברים, והיא קשורה בנעורים משום שהיא חיונית במהותה, גם אם היא שוכנת בגוף שאינו עוד נער. ובעיקר – האנדרוגיניות שבה מבטאת את סוף המיזוג, את הרגיעה שלאחר מאבקי הכוח: את המציאה של האני ושל זולתו. את הגבר והאשה פתוכים זה בזה.

כל זה על כרובינו, והאריה היא בכלל של פיגרו. לך לצבא, הוא מתגרה בו, שם לא תלבש בגדי נשים אלא תבוסס בבוץ וכדורים ישרקו לידך. בקיצור – לך תהיה גבר!

בדרך כלל אני מעדיף ביצועים חדשים מהאסכולה "האותנטית", שחותכים את השומן ואת הרגשנות הרומנטית שאפיינה את הביצועים האופראים לפחות עד מחצית המאה העשרים. אבל כשעברתי על הביצועים שניתן למצוא ביו-טיוב, היחיד שדיבר אל לבי היה דווקא הביצוע של טיטו גובי משנת 1948. שירה יפה, גמישה, מוזיקלית מאוד. דוגמה נפלאה של מסורת הבל קנטו האיטלקית, ובלי שמץ רגשנות עודפת. ביצוע מופת.

.

Read Full Post »

השילוב של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט והליברטיסט לורנצו דה פונטה הניב שלוש אופרות קסומות: כך עושות כולן, נישואי פיגרו ודון ג'ובאני.

"כך עושות כולן" היא לפי שם המשנה של האופרה "בית ספר לאוהבים". אל תעמידו את הנאמנות במבחן, מלמדת אותנו האופרה, שכן האהבה (ואולי ההתאהבות) חזקה ממנה.

שני גברים צעירים מתרברבים לפני חברם המבוגר שארוסותיהם (שהן אחיות) נאמנות להם ולא יחליפו אותם בשום אופן באחרים. חברם מבטל את דבריהם ומתערב אתם שיוכיח את ההפך ובעזרתם שלהם עצמם. הוא מציע שהם יצאו למלחמה כביכול (הם קצינים), ואחר כך יחזרו מחופשים וכל אחד יפתה את ארוסתו של האחר. הם עושים כך, הפיתוי מצליח וכל אחת מהארוסות מתאהבת בארוס של אחותה. הן נכונות להתחתן עם האהובים החדשים שלהן אלא שאז מוסרות התחפושות ומתגלה זהותם של המאהבים החדשים. האופרה מסתיימת בבלבול מוחלט. כביכול הכול נסלח וכל ארוסה חזרה אל אהובה הקודם, אלא שסערת הרגשות וההתאהבות החדשה ערערו את המצב. קרו דברים שאי אפשר לשכוח או לוותר עליהם.

הסצנה הזו היא של סוף הפיתוי, לפני החתונה הגרוטסקית ולפני גילוי המסכות. סצנה אידילית כביכול של אהבה שלמה בין שני הזוגות, אלא שאחד הגברים (שימו לב לימני שבהם) אינו יכול לסבול את התנהגותה של ארוסתו המעניקה את אהבתה לחברו. הוא מחבק את אחותה וכמעט שחונק אותה מרוב זעם. המילים שהוא זורק בכעס לתוך הקוורטט הן איחולים ששתי הנשים ישתו רעל…

בשלוש האופרות שכתב עם דה פונטה, המוסיקה של מוצרט עושה את הבלתי אפשרי כמעט: היא נענית במלואה להיגיון המוסיקלי, בלי שום ויתור ולו הקל ביותר למען ההתרחשות הבימתית, ובה בעת היא מניעה את הדרמה קדימה ומפרשת אותה.

הקטע שהבאתי לקוח מביצוע מעולה של האופרה בפסטיבל גליינדבורן 2006. הביצוע הזה משודר לעתים בערוץ הטלוויזיה מצו. מומלץ להקליט ולהתענג עליו פעמים רבות.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: