Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יעל נאמן’

.

הכתיבה – כישרון הכתיבה של יעל נאמן ניכר בצירופי המילים המפתיעים, בעלי העוצמה, ובדימויים שבהם היא לוכדת את חוויותיה מהשנים הרחוקות בקיבוץ. הילדים והמבוגרים נעים בדמיונה אלה מול אלה כלהקות כנף, ויש בספר ביטויים רבים כאלה. אך בדרך כלל לשון הספר קצרה ועניינית. המון עובדות. משפטים קצרים. כך היה. כך היינו. זה מספיק כדי ללכוד את דמיונם של בוגרי הקיבוצים, כי באמת הזיכרונות דומים.

האחידות והמוסיקה – הקיבוצים היו דומים מאוד זה לזה. בכל זאת, הדגשת האחידות הנשלטת מלמעלה מותירה טעם רע של לעג. אין בספר ניסיון להבין ולהזדהות עם בנייתה של תנועה גדולה ועם המחירים של מפעל כזה. מובן גם שיש אנכרוניזם חריף בתלונות, כלומר זהו מבט מאוחר שמבקר בכלים של היום את העולם האידיאולוגי של פעם. המוסיקה של הספר היא מינורית, אין בה אפילו הד קל של האקורדים המז’וריים רבי התנופה שאפיינו את עלייתה של התנועה הקיבוצית. המשך…

Read Full Post »

.

רשימה רביעית מתוך חמש

.

התנצלות

הבטחתי ארבע רשימות ועכשיו יהיו חמש. התלבטתי הרבה אם לכתוב על המוסד החינוכי. ראשית משום שהתיאור שלו בספר רחוק מאוד מהחוויה שלי, שנית משום שלמרות השימוש בלשון רבים הסיפור נעשה כאן אישי מאוד וגם קצת מחתרתי. הסיפור האמתי מתחבא בין השורות.

.

לבנו נשבר מזמן

כשיעל מדברת על הצבא, על הטירונות, היא מזכירה את החוסן של בני הקיבוצים ואת המוכנות שלהם, ואגב כך היא מזכירה גם את המחיר שגבו החיים שהכינו אותם להיות "חיילים טובים".

הצבא היה קטן עלינו… הטירונות שלנו היתה קשה בהרבה. גם התורנויות בחדר האוכל. ידענו כבר לעבוד, לבנו נשבר מזמן, טקסי החניכה שלנו התרחשו לפני מאות שנים (עמ’ 196). המשך…

Read Full Post »

.

רשימה שלישית מתוך חמש

.

לא ידענו כלום על חיי מבוגרים

את הילדות בקיבוץ מתארת יעל נאמן כיקום נפרד, מנותק מעולם המבוגרים. כאילו הוטלו 16 ילדים בני גיל אחד, קבוצת "נרקיס", אל אי בודד. החוויה הזאת לא מתוארת כעצובה או מפחידה אלא כבריאת עולם של ילדים בעל חוקים משלו, כמו בסיפורי אגדה. בלילות, למשל, אחרי טקס ה"השכבה" של ההורים ואחרי שהמטפלת סיפרה סיפור ואמרה לילה טוב והלכה, היה נפתח פרק שלם של חיים ללא מבוגרים.

לפעמים קמנו בלילה, ישבנו בפתחי החדרים, דיברנו או שיחקנו. לא יכולנו להירדם. פעם הבערנו מדורה בחדר האוכל שלנו וחזרנו למיטות. עולמנו היה נטול מבוגרים בלילות (עמ 14).

בקיץ החם טבלנו את הסדינים במים קרים, צעקנו אחד לשני "אנחנו יוונים", ורצנו במסדרון בטוגות מטפטפות… אחד מאיתנו תמיד היה בתורנות של צופה לעבר המדרכה… המשך…

Read Full Post »

רשימה שנייה מתוך חמש

.

לפעמים היינו קופאים לשנייה באוויר

אחד ההישגים של "היינו העתיד" הוא הדיבור הכפול שמצליח להיות נוסטלגי ומתגעגע לגן העדן האבוד, ובאותה עת גם מאשים ולעגני. מי שקשוב רק לרובד אחד, עשוי להחמיץ לחלוטין את האחר. כך מצאתי להפתעתי רשימות שקראו את הספר כתיאור חיים של התעללות, ואחרים – בעיקר בוגרי החינוך המשותף – התמוגגו מהנוסטלגיה ומהתיעוד המדויק של ילדות חופשייה ומאושרת.

נתחיל במתיקות ובזוהר.

לפעמים היינו קופאים לשנייה באוויר מרוב אושר, דואים. הדאייה התרחשה פתאום, תוך כדי תנועה. דאינו בכל יום בעשר וחצי בבוקר, כשרצנו למגרש הכדורגל בדרך הקיצור אחרי שגמרנו לעבוד. דאינו כשהלכנו על הקורה בצד המגרש, מרחפים תוך כדי שמירת שיווי משקל מעל האדמה (עמ' 115). המשך…

Read Full Post »

.

אחרי התלבטות החלטתי לכתוב על הספר כמה רשימות קצרות. זו הרשימה הראשונה.

.

למי את כותבת?

נדמה שכולם קוראים וכותבים על "היינו העתיד", ועכשיו גם אני. מי הם "כולם"? יעל נאמן מפלחת בעצמה את השוק של הספר כשהיא מונה לקראת סופו את מספר בוגרי הקיבוצים. גם אני אחד מהם:

היינו חלק מכחמישים אלף אנשים שנולדו והתחנכו בקיבוצי השומר הצעיר, מאז היווסדם ועד סוף עידן הלינה המשותפת בשנות ה-90. היינו חלק מעוד כמאה אלף אנשים בני התנועות האחרות. בסך הכול כמאה וחמישים אלף ילדים שגדלו לאנשים מבוגרים בחמישים עד שבעים שנה (עמ’ 205).

מאה וחמישים אלף קוראים פוטנציאלים, ובעצם יותר אם נוסיף את סביבתו הקרובה של כל אחד מהם. וזה רק בתוך הקבוצה שמספרת לעצמה בכפייתיות את הסיפור שלה. המשך…

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: