Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ים’

הים

שיט בים

לחבר שלי יש יאכטה שעוגנת במרינה בהרצליה. כשנפגשנו לראשונה, לפני שנים רבות, היתה לו סירה קטנה בחיפה. פעם הפלגתי אתו עם הסירה ההיא מחיפה עד עכו. מאז עברו שנים והשתנו הרבה דברים. היום יש לו יאכטה שיכולה לחצות ימים, לפחות את הים התיכון. אבל אני מצטרף אליו רק להפלגות שבת קצרות מדי פעם.

נפגשים לקראת הצהריים, בודקים את מצב הבירות והיין והקמפארי, ויוצאים להפלגה של כמה שעות. בצוות יש תמיד כמה יוצאי חיל הים וסקיפרים שהים הוא ביתם השני, אם לא הראשון. עלילות הים שלהם נדמות לי כסיפורים שלא ייאמנו. זה עולם קשה לפענוח, למי שחי את כל חייו על אדמה יציבה. זו אפילו לא אובססיה, פשוט צורת חיים אחרת.

כאורח לרגע אני משתבח במזלי הטוב, שיש לי חבר ששמח להזמין אותי להפלגות האלה. לא רק שאיני יכול אפילו לחלום על יאכטה, גם לא הייתי יכול לסבול את הטרחה שבטיפול המתמיד בכלי השיט. יאכטה, וגם סירה פשוטה, דורשת טיפול מתמיד. אין לזה סוף. כאורח אני משוחרר מכל זה, טועם רק את הקצפת.

כשאני יוצא להפלגות אני חש לרגע כאילו אני אחד מזאבי הים שמסתופפים על סיפון היאכטה. ים התרנים במרינה, צבעי הכחול לבן, הנדנוד הקל שאינו פוסק גם כשהיאכטה קשורה לרציף, כל אלה מעבירים אותי לעולם אחר, רחוק מהשגרה. כשאנו חוצים את קו שובר הגלים ויוצאים אל הים הפתוח, הלב מתמלא ברגשה ובתחושת הרפתקה.

הים הוא מחוז חלומות של רבים. קרוב לפתח הנמל עומדות יאכטות ענקיות ששוויין מיליונים. הן סמל לעושרם וכוחם של אוליגרכים ושועי ארץ. ליד הרציפים עוגנות יאכטות מפוארות וגם גרוטאות מטולאות, זו ליד זו. ביציאה מהמעגן חלפו לידנו כמה סירות דייגים, ילדים הפליגו במפרשיות קטנות וגולשי רוח חצו את נתיבנו. הים הוא של כולם, ולכלים הקטנים יש עדיפות וזכות קדימה.

ביציאה מהמרינה עמדתי בחרטום, אוחז בחבלים, יחף ברוח הקלה, וסימנתי לחברי שליד ההגה שסירה קטנה חוצה את נתיבנו ויש לפנות לה דרך.

שיט בים

שיט בים

שיט בים

שיט בים

שיט בים

שיט בים

Read Full Post »

שנה טובה

ש נ ה ט ו ב ה

IMG_1543

IMG_1551

שנה טובה לכל אנשי רשימות ולכל אורחי האתר שלי

Read Full Post »

הגדלה

Read Full Post »

בימים הסוערים של החורף אני יורד אל החוף בנמל קיסריה הישן ומביט בגלים המתנפצים

זו תמונת המבוא, ועכשיו הקליקו על כל מילה להמשך

כל התמונות צולמו היום, יום שישי 20 בפברואר 2009

אחת

שתיים

שלוש

ארבע

חמש

שש

שבע

שמונה

תשע

עשר

אחת עשרה

שתים עשרה

שלוש עשרה

ארבע עשרה

Read Full Post »

הגדלה באיכות טובה יותר

Read Full Post »

הים, הים

Read Full Post »

Read Full Post »

Read Full Post »

חלפה יותר משנה מאז שהופיע הטור הראשון של 'תמונות מהטלפון'. פתחתי אז באחד המקומות האהובים עלי, שאליו אני חוזר שוב ושוב – חוף הים של שדות ים. צילמתי את השקיעה. כשאני מתבונן באוסף התמונות מאותה תקופה אני רואה שצילמתי עשרות תמונות של השקיעה בים. עדיין זו בעיני השעה היפה ביותר על חוף הים. כמה טוב לחוש ברוח הקלה, החמימה, לצעוד יחף במים הרדודים בשעת הדמדומים.

אבל לאחרונה ייחדתי את שעות האור האחרונות של שבת לטיולי-האופניים-שלי, והנה אני בחוף בשעת בוקר מוקדמת. עדיין מעטים האנשים בחוף. הים סוער והמים מגיעים כמעט עד לסככות הצל שבצד הימני של התצלום. שנים-שלושה אמיצים שוחים בים, ואב ובנו משתעשעים בגלים בסירת קנו שאינה נראית בתמונה. האיש בקצה השמאלי של התמונה צופה בקנו, שהגיעה כרגע אל המצוף שבמרכז המפרץ.

עדיין לא באו אל החוף שחקני המטקות והכדורגל. שקט ושלווה בים, כמעט כבחלום. אבל עוד רגע ישטוף גל גדול את החול היבש שבתחתית התמונה, ויגרש אותי למקום רחוק עוד כעשרה מטרים מהים. אני קורא בדפים האחרונים של 'חרפה' מאת קוטזי. איזה ספר חזק, איזה סופר נהדר. אני מנסה לפענח את הרמזים הקטנים שלו. מדוע השכן השחור נקרא פטרוס (מראשוני הנצרות)? מדוע שמו של התוקף הצעיר הוא פולוקס (מהמיתולוגיה היוונית)? מדוע קדמה לסיפור האונס בחווה הפרשה באוניברסיטת קייפטאון? מה תפקידו של הפרק הראשון, העומד לעצמו? ומה עושים כאן המשורר האנגלי הגדול ביירון ואהובתו הזנוחה תרזה?

כבר חם. אני מתנער ומזנק אל המים הקרירים – מנקה את הראש מכל זה.

Read Full Post »

זה הקטנוע שלי, אני משתמש בו לנסיעות קצרות – לבריכה, לסידורים ולקניות. אני רוכב גם בחורף ואפילו נהנה מזה. יש לי חליפת רוח טובה, צעיף צמר וכפפות עור, ולחורף הישראלי זה מספיק. אבל ההנאה הגדולה היא הנסיעה לים בקיץ. אני לוקח אתי ספר טוב (או ספר שמחכה לחוות דעתי), מטעין את הטלפון בשני פריטים מתוך ה"ניו יורק טיימס בוקס פודקסטס", מניח בתרמיל בקבוק מים ולפעמים גם בירה קרה, קושר את הכיסא לקטנוע ויוצא לדרך.

עם הקטנוע אינני צריך לשלם עבור החנייה בחוף הים, אני עובר בקלילות ליד המחסומים המיועדים למכוניות ומגיע עד לחניית מועדון השייט של שדות ים, קרוב לקו המים. אני אוהב לשבת על חוף המפרץ של קיבוץ שדות ים, צפונית למועדון הסירות. שם צפוף פחות והים הוא כמו בריכת ענק, מוקפת בזרועות של סלעים שטוחים. אני מביט בגולשים הרבים המתרחקים ומתקרבים אל החוף בקו אלכסוני, ומתפעל מן התמרונים רבי ההשראה של הגולשים בעזרת מצנחים. אני מלווה בעיני את הילדים החוזרים מן הים בדוגיות קטנות, כשהם מושכים ודוחפים אותן אל העגלות וגוררים אותן מן החוף.

כשאני מתעייף מהישיבה ליד המים אני יוצא לשחייה מרעננת, ואחר כך לטיול רגלי – דרומה עד לתחנת הכוח או צפונה עד לנמל קיסריה.

הנה הקטנוע שלי מוכן ליציאה. התרמיל כבר בתיבת המטען, הכיסא קשור במקומו והקסדה תיכף תהיה על ראשי. לידה מונח המפתח. להתראות בים.

Read Full Post »

בדרך כלל אינני צריך הכנות או ציוד כלשהו כדי לצאת אל הים. אני הולך אל החוף בלי סירה ובלי גלשן, ואפילו בלי תיק. כך סתם, יחף ובמכנסיים קצרים וגופיה. גם השחייה בבריכה היא כזו, כל מה שנחוץ לי הוא בגד ים.

אבל הפעם הוזמנתי להפלגה ביאכטה של חבר והצטרפתי ברצון. והנה אני יושב על סיפון היאכטה, שותה קמפרי ומפטפט עם זאבי ים ותיקים. אחד מהם מספר שעבד מספר שנים כימאי בצ'ילה, ושם הוקסם מסיפורן של אוניות המפרשים שעשו במאה התשע עשרה את הדרך המסוכנת שבין אירופה לצ'ילה דרך כף הורן. קשה להאמין שעד לפני זמן כה קצר, מאה וחמישים שנה או מעט יותר, היו ספינות אלה מיטלטלות בימים, נאבקות בסערות ללא שירותי חיזוי מזג אוויר, ללא קשר, ללא ראדאר, ועם אמצעי ניווט שהיום נחשבים פרימיטיביים. לא פעם נפלו מלחים מהתרנים ומהסיפון אל הים וטבעו.

מוזר לחשוב על כך, שלאחר שבטלה מזמן תועלתן הכלכלית של סירות המפרש כמובילות אנשים וסחורות, הן כה פופולריות כספורט וכבילוי. אנשי היאכטות שישבתי בקרבם הם לא רק אנשי מפרש, הם קנאים למפרשים! סירות מנוע הן כמעט תועבה בעיניהם. אבל אל תטעו, היאכטות של היום אינן פרימיטיביות כלל. זו שהפלגתי בה מצוידת בראדאר משוכלל, במערכת היגוי אוטומטית וב-GPS. וכמובן שיש בה גם מנוע קטן – לגיבוי בשעת צרה ולניווט קל בתוך המעגן.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: