Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יין’

יקב טוליפ. תמונה של "הארץ"

אתמול קראתי על-יקב-טוליפ שבו עובדים תושבי כפר תקוה ולמדתי מדבריו של מייסדו, רועי יצחקי, שהיין המיוצר בו אינו כשר בין היתר משום שאחת הדרישות לכשרות – והחשובה שבהן – היא שכל העוסקים במלאכה יהיו דתיים.

באמת? האם כל העוסקים במלאכה בייקבים הגדולים ובכל האחרים שזוכים לתו הכשרות הם דתיים? בלי לבדוק זאת אני מניח שהדבר אינו כך ושהדרישה המחוצפת הזו מתמלאת בכל מיני דרכים עוקפות ומתפתלות, ובעיקר בהסדרים כספיים המשקיטים את הרוחות הרעות.

מצער לקרוא שתושבי כפר תקוה, אנשים בעלי צרכים מיוחדים, פסולים בעיני משגיחי הכשרות "כי הם לא דתיים" ולא נמצאה דרך לעקוף "מכשלה" זו.

מרגיז גם לקרוא על המגבלות ועל הקשיים בשיווק יין לא כשר. נקודה לרעת בנק לאומי ש"אינו מציע לעובדיו מוצרים שאינם כשרים". נקודה לטובת חברת טבע שחילקה לעובדיה חבילות שי ובהן יינות של יקב טוליפ. יש לאפשר לכל אחד לבחור בין אופציה כשרה ולא כשרה, ולא לכפות את הכשרות, בעיקר לא כאשר פירוש הדבר דיכוי יוזמות מצוינות כמו זו של יקב טוליפ.

Read Full Post »

את היין שלי אני קונה בחנות היקב שעל כביש בנימינה – זיכרון יעקב. אני שומר את בקבוקי היין הריקים, בקבוקי מאגנום של ליטר וחצי, ומדי פעם נוסע למלא אותם ביקב ביין צעיר וטעים, שמחירו זול להפליא. בחנות היקב מחכה לי מכל נירוסטה גדול, ולידו תור של אוהבי יין שהביאו אתם מהבית בקבוקים למילוי חוזר. השיטה פשוטה וזולה, והתשלום הוא רק על היין נטו, ללא פערי תיווך וללא עלויות של אריזה ושינוע – ישר מהמכל לבקבוק שהבאתי אתי.

האור שבתמונה עשוי להטעות, כאילו זורמת שם מתכת נוזלית, אבל אין זו אלכימיה ולא זורם שם זהב. המנורה הוצבה ליד ברז המכל משום שחלל החנות חשוך מעט, וממלא הבקבוקים, שעובד ללא משפך, חייב לדייק בכיוון זרם היין אל צוואר הבקבוק.

בשקית שבפינה הימנית התחתונה של התמונה מונחים הבקבוקים הריקים שהבאתי אתי, וליד השקית עומד בקבוק פקוק שכבר מולא ביין. המתקן הירוק שבפינה השמאלית התחתונה משמש לפקיקת הבקבוקים. הוא נראה כמסחטת פרי הדר גדולה. הבקבוק מונח על הבסיס העגול הבהיר, ובהורדת הידית כלפי מטה נלחץ הפקק אל תוך צוואר הבקבוק.

מאז שגיליתי את היין הפשוט, הנחמד והזול הזה, אני שותה כוס יין כמעט בכל ארוחה. אומרים שיין אדום הוא גם בריא ללב. לחיים.

Read Full Post »

כשנכנסתי לראשונה, לפני שנים, אל חנות המשקאות שליד ביתי, גיליתי בה את הייבוא "הנסתר" שאינו נראה במרכולים הגדולים. היו בה משקאות ממזרח אירופה שעוררו את סקרנותי, וגם הקהל בחנות משך אותי. הזבנים שדיברו אתי בעברית שוטפת, אם כי עם מבטא קל (למי בישראל אין מבטא קל), עברו מיד לשפת אמם כשנכנס לקוח אחר, ופתאום נעשה דיבורם רך יותר, רב גוונים, מהיר וקולח. רק אז הבנתי שמה שנדמה לי קודם כדיבור שוטף היה בעצם מאמץ גדול. ישראל היא ארץ של מהגרים.
המשקאות המיוחדים שמצאתי בחנות היו כמעט כולם ברמות המחיר הנמוכות ולא יכולתי לצפות לנסים, ובכל זאת הסתקרנתי וניסיתי את הטעמים השונים. שתיתי מן הבירה הרוסית החריפה, עם אחוזי אלכוהול שלא היו מוכרים לי קודם לכן, ולא הצלחתי להתרגל לטעמה. ניסיתי את הוודקה המתובלת בדבש ופלפל, המיובאת מאוקראינה, ולא יכולתי להתגבר אפילו על הבקבוק הקטן שקניתי. על יין מורפלטר מרומניה שמעתי עוד קודם לכן, ואכן לא התאכזבתי – הוא היה מצוין. אבל כששניים מילדי החלו להקפיד על קלה כחמורה נאלצתי לוותר עליו, משום שלא היתה עליו חותמת כשרות.
היום אני קונה מעט בחנות הזו, ונדמה לי שיש בה פחות משקאות מהסוג שאינו מצוי במרכולים. ובכל זאת היא מושכת אותי. אני נכנס ומשוטט קצת בין המדפים, ואז לוקח לי שישייה של מים מינרלים. הנה השישייה שקניתי מונחת בשקית ניילון על הדלפק. את זווית הצילום אני חייב למוכר בחנות, שביקש ממני לצלם כך שבקבוק ה"וודקה אבסולוט" המוזהב – שהוא גאה בו – ייראה בתמונה.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: