Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘הצו הקטגורי’

בינתיים, עד שאוכל להעלות תמונות לאתר שלי, אני מבלה עוד כמה שעות עם מקסימיליאן אואה, שכבר הועלה לדרגת שטורמבאנפיהרר, ועתה הוא מצטרף לערב תרבותי בביתו של אוברשטורמבאנפיהרר אייכמן. אייכמן של ג'ונתן ליטל שונה מאוד מהדמות שהצטיירה בישראל בעקבות "משפט אייכמן", וליטל גם טורח לבטל מכול וכול (ובצדק) את התאוריה המוזרה של ארנדט על "הבנאליות של הרוע".

כאן אייכמן הוא פקיד חרוץ ואפור למדי, בעל יכולות אדמיניסטרטיביות מרשימות אבל חשיבה מופשטת מוגבלת. הוא אכול רגשי נחיתות כלפי בני המעמדות הגבוהים, בשל השכלתו הפגומה ובשל צרות אופקיו, ונדמה שהוא מודע למגבלותיו. לכן מפתיע לשמוע שהוא מסוגל לנגן כינור שני ברביעיות של ברהמס בלי לטעות פעם אחת (אך גם בלי לגלות כישרון פרשני כלשהו), ואשתו מסוגלת – בין בישול ארוחה להשכבת הילדים – לנגן את תפקיד הוויולה באותן רביעיות. וכן הוא שוקד על קריאת "ביקורת התבונה המעשית" של קאנט.

אייכמן מתלבט כיצד המעשים שהוא מעורב בהם (ושלם אתם) עולים בקנה אחד עם הצו הקטגורי של קאנט ("עשה מעשיך כאילו יהיה הכלל המעשי של פעולתך, על ידי רצונך, לחוק טבע כללי"). הרי אין הוא רוצה שהאנשים שבהם הוא מטפל (אמנם רק משולחן משרדו בברלין) ינהגו בו (אם יעלה הדבר בידם) בדרך שהוא נוהג בהם.

אואה המשכיל בא לעזרתו, ומראה לו שהחוק הכללי הוא הפולק, כלומר דבר הפיהרר שהוא נציג הפולק. ועל כן את הצו הקאנטיאני יש להבין כפעולה של רצון חופשי המזדהה עם הרצון הכללי של הפולק, כלומר עם פקודת הפיהרר. "להיות עבד זה להיות חופשי", אומר אואה, ואנו נזכרים בשפינוזה. אלא שכאן לא מדובר בהיענות לחוק הטבע אלא בהזדהות עם המפלצת הרעיונית – הפולק.

בשיאו של הדיון מפרש אואה, בעקבות הוגים אחרים של המשפט החוקתי הנאצי, את הציווי הקאנטיאני כך: "פעל כך שהפיהרר, אילו היה יודע על פעולתך, היה מסכים אתה".

המשפט הזה אינו מניח לי, משום שהוא אינו מסתפק בהיענות לרוע אלא מזמין "רוע יצירתי". הבנאליות של הרוע נראית תמימה ליד זה.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: