Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘דן חלוץ’

1. עבר קצת זמן ובכל זאת אומר משהו על דן חלוץ ועל הכתבות שהופיעו לאחרונה כדי ליחצן את "הספר שלו" (כל גנרל שנכשל כותב מיד "ספר", שבו הוא מחסל חשבונות עם "אויביו"). הרצפה עקומה  – אומר לנו הרקדן הצולע שנפל ונכשל – וכולם אשמים חוץ ממני. אם היינו צריכים הוכחה לאי-כשירותו של חלוץ, הוא מספקה בעצמו. משום מה הוא סבור שהדרך לניקוי שמו מהביזיון שנקרא "מלחמת לבנון השנייה", היא לזרוק בוץ על אחרים. והוא עושה זאת בסדרת השמצות אישיות תמוהה. כולל שלילת הלגיטימיות של מתנגדיו משום שהם פחדנים, שנכשלו בקרב וברחו מהאויב. את זה הוא אומר גם על יפתח ספקטור.

בכתבות היחצנות הסתתר גם סיפור, שמדגים את אי-התאמתו של חלוץ לתפקיד מפקד הצבא. כשחזר חלוץ מאחד מביקוריו בחזית, בזמן מלחמת לבנון השנייה, הוא אמר לאחד האלופים שלידו שהוא חש שהביקור היה מוצלח ושהובהר למפקדים בשטח מה מצופה מהם. על זה השיב לו האלוף, שבצבא הירוק יש דרכים רבות לבצע פקודות, גם כאלה שלמעשה מבטלות אותן. חלוץ לא הבין את הפוליטיקה של הצבא. בסופו של דבר, כמפקד הוא היה טכנוקרט שאינו מבין אנשים ואינו יודע מה מניע אותם. הטענות וההאשמות שלו נשמעות כדבריו של מי שגילה מאוחר מדי, שהעולם מורכב יותר ממה ששיער.

2. ישראל הראל מצטרף למסע נגד הקרן החדשה לישראל. בסגנון דמגוגי ובשפה גבוהה יותר מזו שנקטו המשמיצים הראשיים, הוא חוזר על אותן טענות נבזיות. לדעתו הקרן חתרנית, אנטי-ציונית, תומכת בעיקר בארגונים ערביים הפועלים נגד המדינה וכן הלאה. מגוחכת מכל טענותיו היא הטענה, שהקרן פועלת להעמקת השסעים בין ערבים ויהודים בישראל. הנה בא המתנחל מארץ האפרטהייד שבשטחים הכבושים ומלמד אותנו פרק בשסעים בין יהודים וערבים.

3. יש ברשימות כותב מסוים, שכתיבתו האלימה שוברת לאחרונה שיאים מדי שבוע. הוא פטריוט, ולכן הוא מחרף ומגדף את בר רפאלי שלא התגייסה לצה"ל. הוא פטריוט, ולכן גולדסטון הוא בעיניו אויב האנושות. הוא פטריוט, ולכן הוא ממליץ לעצור ולכלוא את הפוסט-ציונים (אה, את זה הוא מציע מאהבת הפלסטינים התמימים).

ולחשוב שאדם כזה ניסה להנהיג אותנו במעבר ל"רשימות 2" (ברררר… איזה פחד).

4. הערה ספרותית – נגד הזרם. קראתי לא מזמן את "הדרך" של מקארתי ולא התלהבתי. חשבתי שהוא מותח ומותח סיפור קצר כדי להפוך אותו לרומן. הספר כולו מתאר מצב אחד סטטי. אין בו מורכבות של יחסים אנושיים. רבים מתפעלים מתיאור היחסים בין האב ובנו, אך גם שם זה מצב סטטי שאינו יכול להחזיק רומן. מה הרשים קוראים רבים? אני חושב שהאפוקליפסה היא פחד כה חזק היום, החשש שהקרקע תישמט ונצלול לאיזו פראות מוחלטת נוכח בעוצמה כזו, שגם טיפול ספרותי מינימליסטי באימה מעורר התרגשות. אולי דווקא העובדה שמקארתי העמיד שלד של סיפור בלבד, אפשרה לרבים להשלים את החסר בהשלכת כל הסיוטים שלהם אל הספר. כשמתבוננים בו כשלעצמו, הוא אכן לא יותר מפיגום כזה. ודאי לא ספר העשור.

אתמול הפסקתי את הקריאה ב"ספרד" של מולינה בעמוד 250 והחזרתי את הספר למדף בספריה. מי יודע אם אשוב אליו. בכל אופן להפעם זה הספיק לי. הסיפור על הרופא ואהבתו המושלמת לאשתו והחופשה שלו על שפת הים – ובעיקר הסיום המאולץ עם קצין האס-אס הגרמני, שביתו-מקלטו בספרד הוא מוזיאון ומקדש נאצי – זה כבר היה מעיק. מולינה כותב יפה וסיפוריו מגוונים, אבל הם מסופרים באריכות רבה מדי, בשפע עצום של מילים – וחלקם פשוט משעממים.

הנחתי את "ספרד" ולקחתי אתי לטיול האופניים את "אליזבת קוסטלו" של קוטזי. אכן חוויה מתקנת. ישבתי (תיכף תראו היכן) וקראתי וקראתי. תענוג. שפה חסכונית, מדויקת. רמיזות, מצבים אנושיים רבים. כן, כבר הצצתי במה שאנשים כתבו על הספר. כבר ראיתי קטילות. נו, אז מה. בינתיים הוא כמו מים חיים.

ועכשיו למשהו שונה לחלוטין

תמונות מטיול יום שישי בשמורת הנדיב (חוטם הכרמל, ליד זכרון יעקב) – תחילה פרחים

IMG_2800

IMG_2799

IMG_2797

IMG_2798

ועכשיו כמה עצי זית

IMG_2811

IMG_2804

IMG_2810

IMG_2808

זה הספסל שעליו ישבתי וקראתי ב"אליזבת קוסטלו"

IMG_2813

וזה מה שראיתי לפני כשישבתי על הספסל

IMG_2819

Read Full Post »

במוסף 'הארץ' התפרסמה אתמול תגובתו של האלוף במיל גיורא רום לספרו החדש של יפתח ספקטור 'רם וברור'. רום פוסל את הספר מן היסוד ואומר שהדברים שבו אינם אמת ואין בהם יושר. הוא נטפל לציטוט (מסולף לדעתו) של הראיון המפורסם של חלוץ (מכה קלה בכנף) כדי להוכיח זאת.

כולנו זוכרים את דברי השחץ והרהב של חלוץ בראיון המפורסם למוסף 'הארץ' ב-23 באוגוסט 2002. בראיון זה בחר חלוץ בתשובה מתחכמת לשאלה מה הוא מרגיש כאשר הוא מטיל פצצה של טון על שכונה צפופת אוכלוסין, והשיב שהוא מרגיש מכה קלה בכנף המטוס. אין פלא שהותקף על כך. באותו ראיון ביקש חלוץ להרגיע את מצפונם של טייסי חיל האוויר והבטיח שכל הטלת פצצה נשקלת היטב והטייסים יכולים לישון במצפון שקט. כידוע, מספר טייסים לא הצליחו לישון וכתבו את 'מכתב הטייסים'.

היום מספר לנו רום שלא הבנו את הראיון עם חלוץ. אולי הוא צודק. אולי קשה להבין רעיונות כאלה. הוא גם לא עוזר לנו להבין ואינו חושף שום דבר חדש שיכול להפיג את הבוז שלנו לחלוץ. לעומת זאת הוא דורש לגרוס את ספריו של ספקטור (לפחות אין הוא דורש לשרוף אותם בכיכר העיר).

שיאו של המופע הביזרי של גיורא רום הוא הערתו, ש'כידוע' דמו של חלוץ הותר. זו כבר מצח נחושה ממש. אני נזהר לא להתפתות כאן. מוטב היה לוותר על מטפורה של דם בהקשר של חלוץ.

Read Full Post »

סוף סוף הולך הביתה

סוף סוף הוא הולך הביתה. לא מהסיבות הנכונות. אפשר היה לזהות את הזחיחות ואת השחץ עוד בשלבים מוקדמים יותר. היו לו ראיונות מסמרי שיער בהיותו מפקד חיל האוויר, שבהם ניתן היה לאתר את הכשלים המוסריים שלו. המקרה שלו מוכיח היטב, שהפגם המוסרי שנדמה לרבים כיתרון כשהוא מופנה כלפי האויב, סופו שיופנה פנימה ויהרוס את הצבא שעליו הוא מופקד.

הוא מתפטר לא מהסיבות הנכונות, כמובן. היה מוטב שייאלץ להתפטר משום שנתן פקודה להרוג 15 אזרחים יחד עם שחאדה. וגם כשאמר שהרג אזרחים הוא מכה קלה בכנף. זו אינה אמירת כנף סתמית, במקרה שלו זה היה סימון של כוונה, "אמירה חינוכית". הוא הסביר שאמר זאת כדי להוריד מכתפי הטייסים שלו את האחריות המוסרית להרג שהם זורעים. הוא רצה שהם יישנו טוב בלילה.

כשהתחילה התסיסה סביב ההרג הזה, כשפורסם מכתב הטייסים (עליו אני חתום) והוגשו עתירות לבג"ץ נגד החיסולים, הוקרן שוב בטלוויזיה ראיון שצולם עם חלוץ בזמן מלחמת לבנון הראשונה. ראיין אותו ירון לונדון. חלוץ רץ לאולפן בעת ההפגנה הגדולה של 400 אלף המשתתפים נגד מלחמת לבנון ואירועי סברה ושתילה. כשירון לונדון שאל אותו אם לא נפגעים במלחמה גם אזרחים לבנונים חפים מפשע, אמר חלוץ (אז עדיין טייס צעיר למדי) על רקע תמונות של פליטים וצרורות בידיהם "אין דבר כזה חפים מפשע". הם ערבים, לא?

כמי שפעל גם במישור המשפטי כדי להיפטר מחלוץ (אני חתום על העתירות נגדו ונגד הסחבת של בג"ץ בעניין) אני שמח כמובן שהוא הולך הביתה. גם אם לא מהסיבות הנכונות.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: