Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘דוסטויבסקי’

תשעה ספרים שאני קשור אליהם:

אפלטון, תאיטיטוס – ספר שקראתי בשנה הראשונה באוניברסיטה, והוא עדיין בעיני ספר הפילוסופיה הגדול מכולם. התרגום שקראנו ממנו היה של אריה סימון, בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים" של הוצאת מאגנס. עם הערות וניתוח מבנה הדיאלוג בכתב רש"י. אז עוד לא עמדה בספרייתי הסדרה האדומה של כתבי אפלטון בתרגום י"ג ליבס (הוצאת שוקן). הדיאלוג "תאיטיטוס" עוסק בשאלה "מהי ידיעה?" הוא מציב תשובות אפשריות לשאלה ודוחה את כולן. לקראת סוף הדיון אומר סוקרטס "יצא לנו, איפוא, תיאיטיטוס, שלא תחושה ולא דעה נכונה, ולא הסברה הגיונית יחד עם דעה נכונה – אף אחת מאלו אינה יכולה להיות ידיעה…" סוקרטס (מורהו של אפלטון והדובר העיקרי בדיאלוגים האפלטוניים) מלמד אותנו מהי מחשבה ביקורתית, ודבריו רעננים כאילו נכתבו היום.

הרמב"ם, מורה נבוכים – עוד ספר מימי האוניברסיטה שלי, שמלווה אותי עד היום. יש לי בבית מהדורות רבות שלו: תרגום אבן תיבון (עם פירושי אפודי, שם טוב, קרשקש ואברבנאל), מהדורת אבן שמואל המפורשת, תרגום קאפח והתרגום החדש למדי של מיכאל שורץ. בשנתיים הראשונות באוניברסיטה למדתי לצד פילוסופיה כללית גם פילוסופיה יהודית והתאהבתי מיד במחשבתו של הרמב"ם, שמצאתי אותה מתאימה לחלוטין למזג ולאינטואיציה שלי. מחשבה בהירה וחדה, הסבר פשוט שאינו מתרחק מהעיקר, ויכולת מופלאה לדבר במשפט אחד לכל סוגי הקהל. המחויבות של הרמב"ם לפילוסופיה של אריסטו מחד גיסא ולמסורת היהודית מאידך גיסא, והביטחון שלו ביכולתו ליישב את הסתירות בין שני אלה (ביטחונו של מי שניגש לרבע את המעגל) שבו את לבי. הרי הפילוסופיה, כבר הראה לנו אפלטון, אינה עשויה לתת לנו תשובות לשאלות, ואף על פי כן היא הכלי שאין בלתו כדי לבחון את התשובות השונות. המשך…

Read Full Post »

כמעט חצי שנה ביליתי עם האחים קרמאזוב, והספקתי לכתוב רק מעט ממה שמתרוצץ ומתדפק ורוצה להיכתב. אלא שהחלטתי שצריך לשים לזה סוף. לא כתבתי כמעט על קפיטן סנגיריוב ובנו איליושה, ולא על קטרינה איוואנובנה ועל גרושנקה. גם על אליושה והילדים רציתי לכתוב ולא הספקתי, ורק ניצל מזה קוליה קרסוטקין, שבכל זאת כתבתי עליו פוסט. גם על המשפט של מיטיה לא כתבתי, ולא על נאומי הקטגור והסנגור. מטעמים אפשר למצוא שם. אבל כאמור, החלטתי שעד כאן. חצי שנה. כל מה שלא הספקתי יחכה לסיבוב הבא. אולי בעוד עשר שנים. אולי לפני זה. מי יודע.

כשקראתי את האחים קרמאזוב בפעם הראשונה או השנייה בגיל שמונה עשרה, רציתי לכתוב על הספר, בעיקר כדי לעשות לעצמי סדר במהלך העניינים ובכל הרעיונות הגדולים. כתבתי עמוד אחד ואולי גם פחות מזה. אז עוד לא היו בלוגים, הדף אבד ודי. היום אני מרגיש שהשלמתי מעט ממה שרציתי לעשות אז. הרי את אחד עשר הפוסטים כתבתי באותו דחף, כמעט מאותן סיבות. כלומר לעצמי בעיקר, כדי לעשות סדר ולנסות להבין כמה דברים. למשל דברים טריוויאליים כמו בכמה ימים מדובר? מאות עמודים חולפים, הקריאה לא תמיד רצופה, בקלות אובדת ההתמצאות. האם השיחה של איוואן וסמרדיאקוב התרחשה ערב לפני הרצח? האם כשאליושה הולך לישון במנזר בעמוד 212 רק אז מסתיים היום הראשון? וכמובן רציתי גם לחשוב פעם שנייה ושלישית על הרעיונות הגדולים שאתם נאבק דוסטויבסקי. המשך…

Read Full Post »

***** הפוסט ה-500 בבלוג *****

לסיום סדרת הרשימות שלי על האחים קרמאזוב בחרתי בנושא מואר ושמח, שמשמש גם ברומן עצמו כאתנחתה מחויכת בין הדיונים הכבדים בענייני אמונה ומוסר. את הפרקים העוסקים באהבתם של אליושה וליזה (Lise) אי-אפשר לקרוא בלי חיוך של אושר. דומה שדוסטויבסקי ריכז את כל הטוהר והתום באפיזודות המוארות העוסקות באהבתם של שני צעירים אלה. המשך…

Read Full Post »

הצליבה שצולב דוסטויבסקי את איוואן פיודורוביץ' נמשכת ביתר שאת בפגישה השלישית עם סמרדיאקוב ובפגישה הדמיונית עם השד, שהוא השטן בכבודו ובעצמו, בלילה שלפני המשפט. השטן מצטט חיבור שכתב איוואן באביב שעבר בשם "המהפכה הגיאולוגית", ולפתע מתבררת לנו הקרבה של איוואן אל רסקולניקוב (מהחטא ועונשו). עד כדי כך כבדה אשמתו. המשך…

Read Full Post »

כבר הזכרתי בפוסט קודם את הפגישה של איוואן עם סמרדיאקוב ערב לפני הרצח, וכאן אעסוק בשלוש הפגישות של איוואן עם סמרדיאקוב אחרי הרצח, האחרונה שבהן בלילה הגורלי שלפני המשפט. בסיומה מסתיימת דרכו של סמרדיאקוב ואילו איוואן שוקע בהזיות, שאחת מהן היא הפגישה בחדרו עם השטן בכבודו ובעצמו. המשך…

Read Full Post »

אחד השיאים של "האחים קרמאזוב", ספר שמתקדם  משיא אל שיא, הוא תיאור הלילה שלפני משפטו של דמיטרי קרמאזוב. כוונתי לפרקים שמתחילים בביקורו של אליושה אצל אחיו דמיטרי בכלא עם רדת הדמדומים, ונמשך בשיחה בין אליושה ואיוואן, בביקור האחרון של איוואן אצל סמרדיאקוב, ובביקור השטן אצל איוואן. בפרקים אלה נחשף תפקידו האלוהי של אליושה בפגישותיו עם אחיו. המשך…

Read Full Post »

במוקד הרומן "האחים קרמאזוב" עומד רצח אב, ולכאורה הדיון סביב הרצח קשור באח דמיטרי – ההולל, הפרוע, המרושש – שאיים בנוכחות עדים לרצוח וגם כתב מראש כיצד יבצע את הרצח. על משפטו של דמיטרי בבית המשפט ובערכאה הגבוהה יותר שבין המספר לקורא עוד אכתוב בהמשך, ובינתיים כמה מילים (או כמה רשימות) על אשמתו של איוואן, האח המשכיל, ה"אירופי", המפקפק באלוהים ובדת, הפחות "רוסי" מבין שלושת האחים. המשך…

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: