Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘דוד פוגל’

IMG_9469

בדרך לבית הקפה, שלובי זרוע כזוג נאהבים, חש גורדוייל את הקרירות הנעימה של האביב, ותחושת האביב מפיחה בו כוחות יצירה ותקווה עצומה. 'ברגע זה הרגיש גורדוייל בחוש, כי נועד לדבר-יצירה כביר-ערך, חדש מתחילתו ועד סופו, כמו שעדיין לא צפה אותו רוח אנוש' (עמ' 187). מובן שרגשות כאלה לא יוכל להביע בפני תיאה. לצד זה של מהותו הוא קובע מדור מיוחד בנפשו שלתיאה אין בו דריסת רגל. אפשר שיגלה דברים אלה בפני לוטי.

בעודו שקוע בזה מופיע לקראתם פרנצל היידלברגר וחוסם את דרכם. כהרגלו הוא מפציר בגורדוייל שיבוא לביתו, שזהו עלבון שלא יבוא וכולי. לבסוף הם מתפשרים על הליכה של שלושתם יחד לקפה, ובדרך מושך אותם היידלברגר לבית המרזח. שם הוא פונה פתאום אל תיאה בתואר ברונית, וגורדוייל תוהה מתי הספיק ללמוד שברונית היא. פרנצל ותיאה מושכים את השיחה לענייני נשים, ומשם מתגלגלת השיחה לגוסטל. גורדוייל חש שהדברים נעים בכיוון לא טוב. המשך…

Read Full Post »

IMG_9440

היידלברגר פרנצל ואשתו גוסטל ממלאים תפקיד חשוב בספר ‘חיי נישואים’. פרנצל מופיע בסיפור מיד אחרי שגורדוייל פוגש את תיאה בפעם הראשונה ומלווה אותה לביתה. ובסיום הסיפור הוא שותף לזוועה האחרונה שמכינה תיאה לגורדוייל, יום אחרי קבורתה של לוטי.

כשהוא חוזר מטיולו הראשון עם תיאה, גורדוייל שיכור משמחה והתרוממות הרוח.

נתעוררה בו תשוקה נמרצה לעשות משהו, ללכת לאיזה מקום שאינו מכירו, לדון עם בני-אדם ולנצחם, להוכיח להם, שהכל יפה ונכון, שאין שום פגם ומעוות, שצריך לשמוח עד כלות הנפש, לשמוח ולהודות על כל נשימת אוויר, על המתנה הגדולה לאין שיעור, שניתנה לבן-האדם, שאינו כדאי לה כלל (עמ’ 26).

וכך הוא מגיע אל בית המרזח ופוגש בו את היידלברגר פרנצל. ‘אל תישא אשה, אדון צעיר’, אומר לו פרנצל עוד לפני שהוא מציג את עצמו. ומיד הוא פותח בנאום שעיקרו הוא: כל הנשים אותו דבר, ולראיה גוסטל אשתו, שאינה טומנת ידה בצלחת. המשך…

Read Full Post »

9fd067c5fc1a79060b94154fadebdde7פרק לג של 'חיי נישואים' – המתאר את קורותיו של גורדוייל מיום חמישי אחר הצהריים, כשקיבל בבית הקפה את הבשורה על מותה של לוטי, ועד למחרת בערב, אחרי שחזר בפעם השנייה מבית הקברות – הוא הישג ספרותי נדיר בעל עוצמה מזעזעת. שלושים השעות האלה, לבד משעות השינה בין יום חמישי לשישי, הן שעות של שוטטות טרופת דעת, קדחתנית. בריחה נואשת מאסון שכבר קרה.

נחוץ היה להגדיל את המרחק בינו ובין דבר ידוע – כה חרץ חפץ-הקיום הנעלם, כדי שלא יכרע תחת נטל האסון האיום, כדי שיוכל לנשום עוד מעט קט.

עולמו של גורדוייל חרב עליו והוא שוקע בהכחשת האירוע האיום, ובשיח פנימי שמבלבל את הזמנים. בדמיונו הטרוף הוא חוזר שוב ושוב אל הרגעים שבהם עוד אפשר היה לתקן, ומסרב להבין את מה שרואות עיניו. המשך…

Read Full Post »

imgresהפגישה הרביעית והאחרונה של גורדוייל עם לוטי מתקיימת בבית הוריה של לוטי, לאחר שלוטי שלחה איגרת והזמינה אותו לבוא אליה לבקרה בתירוץ שהיא נגועת צינה וחוששת לצאת. בפגישה זו, של אישה מיואשת שהגיעה לקצה גבול סבלה, פורסת לוטי את תכנית ההצלה האחרונה. עליה לדעת דברים ברורים לפני הצעד האחרון. היא מקפידה לפרש לגורדוייל את כוונותיה לאחר שנואשה מכל דרך אחרת. אווירה גורלית שורה על פגישה זו. גורלית ומאיימת. רמזים של מוות מציצים פעם אחר פעם. מיד בכניסתו מסתכל גורדוייל בלוטי ומגלה, כאילו בפעם הראשונה, עד כמה היא יפה, יופי שלא מעולם זה. כשלוטי פותחת בדבריה על חוסר התוחלת של חייו עם תיאה אשתו ועל האושר ששמור לו במרחק הושטת יד, עולה לרגע מן הרחוב תקיעת-אוטו פתאומית, הנדמית לגורדוייל כבאה שלא מעולם זה. לקראת סוף השיחה לוטי המיואשת מכסיפה כמתה, ובסוף השיחה היא שוכבת על הספה בלי נוע, עיניה בתקרה והיא דומה לחולה אנושה, נטולת הכרה. המשך…

Read Full Post »

הפגישה השלישית מבין ארבע הפגישות הגורליות בין לוטי לגורדוייל מתקיימת בחדרו של גורדוייל. לגורדוייל ולתיאה נולד בן, מרטין, לפני שלושה חודשים. תיאה ממשיכה להתהולל עם גברים רבים ומזניחה לחלוטין את הטיפול בבנה. כשגורדוייל מעיר לה דבר היא סותרת לו בחוזקה ומאיימת עליו שתזרוק אותו מהבית ככלב (החדר שבו הם גרים הוא חדרו של גורדוייל, שאליו הצטרפה תיאה עם נישואיה).

לוטי מופיעה בפתח החדר ללא הודעה מוקדמת בעת שגורדוייל מכבס את חיתוליו של מרטין. תיאה אינה בבית. גורדוייל מופתע, מתבלבל, נבוך, מסתבך במילים שבפיו. לוטי פותחת בכמה הערות עוקצניות כלפי תיאה:

– ותיאה, נראה שעסוקה היא אף בערבים בלישכה שלה…

– לא – מילמל גורדוייל – אין היא עסוקה בלישכה. אולם יוצאת היא לטייל מעט. אחרי עבודה של יום תמים, כדאית היא לכך. באמת אי אפשר לדרוש ממנה שתהא יושבת בבית ומשגיחה על התינוק, אחרי העמל של כל היום.

– כן, בוודאי – היתלה לוטי – אי אפשר לדרוש ממנה מסירות-נפש כזו… המשך…

Read Full Post »

לוטי בודנהיים היפה והעדינה אוהבת את רודולף גורדוייל בכל לבה וגורדוייל זקוק לה ואוהב אותה בבלי דעת. דוד פוגל יוצר שוב ושוב מצבים שבהם הקורא, מרוט העצבים, רוצה לקפוץ אל תוך הרומן ולנער את הגיבור כהוגן. הרי לא ייתכן שאינו רואה עד כמה בזה לו הברונית תיאה, אשתו, ועד כמה אוהבת אותו לוטי. לא ייתכן שאינו מבין כמה חשובה לו לוטי וכמה הוא חשוב לה. והנה הוא מתנהל כעיוור וענייניו הולכים ומתדרדרים.

גורדוייל ולוטי נפגשים גם בבתי הקפה ומשוטטים ברחובות וינה עם ידידים, אך יחסיהם מתבררים בעיקר בארבע פגישות, שלוש מהן בבית הוריה של לוטי ואחת בחדרו של גורדוייל. ובכל זאת אתחיל בפגישה שקודמת לכל אלה ואף קודמת לפגישתו הראשונה של גורדוייל עם הברונית תיאה. לוטי וד"ר אסטל פוגשים את גורדוייל ברחוב. לוטי נרגשת מאוד: המשך…

Read Full Post »

תשעה ספרים שאני קשור אליהם:

אפלטון, תאיטיטוס – ספר שקראתי בשנה הראשונה באוניברסיטה, והוא עדיין בעיני ספר הפילוסופיה הגדול מכולם. התרגום שקראנו ממנו היה של אריה סימון, בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים" של הוצאת מאגנס. עם הערות וניתוח מבנה הדיאלוג בכתב רש"י. אז עוד לא עמדה בספרייתי הסדרה האדומה של כתבי אפלטון בתרגום י"ג ליבס (הוצאת שוקן). הדיאלוג "תאיטיטוס" עוסק בשאלה "מהי ידיעה?" הוא מציב תשובות אפשריות לשאלה ודוחה את כולן. לקראת סוף הדיון אומר סוקרטס "יצא לנו, איפוא, תיאיטיטוס, שלא תחושה ולא דעה נכונה, ולא הסברה הגיונית יחד עם דעה נכונה – אף אחת מאלו אינה יכולה להיות ידיעה…" סוקרטס (מורהו של אפלטון והדובר העיקרי בדיאלוגים האפלטוניים) מלמד אותנו מהי מחשבה ביקורתית, ודבריו רעננים כאילו נכתבו היום.

הרמב"ם, מורה נבוכים – עוד ספר מימי האוניברסיטה שלי, שמלווה אותי עד היום. יש לי בבית מהדורות רבות שלו: תרגום אבן תיבון (עם פירושי אפודי, שם טוב, קרשקש ואברבנאל), מהדורת אבן שמואל המפורשת, תרגום קאפח והתרגום החדש למדי של מיכאל שורץ. בשנתיים הראשונות באוניברסיטה למדתי לצד פילוסופיה כללית גם פילוסופיה יהודית והתאהבתי מיד במחשבתו של הרמב"ם, שמצאתי אותה מתאימה לחלוטין למזג ולאינטואיציה שלי. מחשבה בהירה וחדה, הסבר פשוט שאינו מתרחק מהעיקר, ויכולת מופלאה לדבר במשפט אחד לכל סוגי הקהל. המחויבות של הרמב"ם לפילוסופיה של אריסטו מחד גיסא ולמסורת היהודית מאידך גיסא, והביטחון שלו ביכולתו ליישב את הסתירות בין שני אלה (ביטחונו של מי שניגש לרבע את המעגל) שבו את לבי. הרי הפילוסופיה, כבר הראה לנו אפלטון, אינה עשויה לתת לנו תשובות לשאלות, ואף על פי כן היא הכלי שאין בלתו כדי לבחון את התשובות השונות. המשך…

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: