Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘אפר מחט עיפרון וגפרור’

"אדוני הנכבד מאוד, אבקשך להימנע ברוב טובך מכל העלאות המס שהודעת לי עליהן, ובשם אלוהים, לאמוד את יכולת התשלום שלי כנמוכה ככל האפשר".

המפקח או המוכס אמר: "אבל תמיד רואים אותך מטייל!"
"לטייל", עניתי, "אני פשוט מוכרח כדי להתמלא חיים ולשמור על קשר עם העולם, שבלי לחוש אותו לא אוכל לכתוב אפילו חצי אות וגם לא לחבר שיר בחרוזים או בפרוזה. בלי לטייל הייתי מת, ועל המקצוע שלי, שאני אוהב אותו בכל לבי, הייתי נאלץ לוותר מזמן. בלי לטייל ולקלוט רשמים לא הייתי יכול לספר שום רשמים וגם לא לחבר חיבור, לא כל שכן נובלה. בלי לטייל לא הייתי יכול לאסוף לי שום חקירות ושום הסתכלויות. אדם פיקח ונבון כמוך יכול להבין זאת בן-רגע […] בלי החקירה הזאת, המלבבת ולגם מאלפת, המרעננת וגם מתריעה בלי הפוגות, אני מרגיש אבוד ואכן אני אבוד. על המטייל לחקור ולבחון במלוא תשומת הלב והחיבה כל דבר חי קטן שבקטנים, אם ילד ואם כלב, אם יתוש ואם פרפר, דרור, תולעת, פרח, איש, בית, עץ, לול, שבלול, עכבר, ענן, הר, עלה או אפילו רק פיסת נייר עלובה, זרוקה, שתלמיד בית ספר טוב וחביב אולי כתב עליה את האותיות המגושמות הראשונות שלו […] כל מיני מחשבות ורעיונות מתגנבים להם בחשאי בעקבות המטייל, עד שבאמצע ההליכה החרוצה והערנית הוא מוכרח לעמוד תחתיו ולהאזין מפני שמעוצם המהומה והתדהמה של רשמים מוזרים ורפאים אימתניים אוחזת אותו פתאום התחושה המכשפת שהוא צונח מטה אל בטן האדמה […] הוא שואל בלבו "איפה אני?" […] אף על פי שאני אולי עושה רושם עליז ושאנן ביותר, אני אדם רציני וקפדן מאין כמוני, וגם אם נדמה שאינני אלא ברייה רגשנית ועדינה, אני בעצם איש מקצוע מהימן […]"
הפקיד אמר: "יפה!" והוסיף: "בקשתך בגין אישור שומת מס נמוכה ככל האפשר תיבדק בעיון".

מתוך רוברט ואלזר, "אפר, מחט, עיפרון וגפרור", תרגום טלי קונס, עם עובד 2013, עמ' 158–163

.

Read Full Post »

 

"האם יורשה לי", שאלתי בביישנות, "לראות ולהכיר , ובן-רגע גם להעריך כערכה את היצירה הכי ראויה, הכי רצינית, ועל כן בלי ספק גם הכי נקראת ומיד מתפרסמת ונקנית? […] אותו ספר החביב על הקהל, שקרוב מאוד לוודאי שברגע שאראנו אהיה לקונה זריז ועליז ונלהב […] יצירת המופת […] שהכול מעריצים אותה ומריעים לה […]"
"ברצון", אמר מוכר הספרים […]
"אתה יכול להישבע שזהו הספר הנפוץ ביותר השנה?"
"בלי שום ספק".
"אתה יכול לטעון שאת הספר הזה כל אחד חייב לקרוא?"
"בהחלט".
"האם הספר באמת טוב?"
"איזו שאלה מיותרת […]"
"אם כך אני מודה לך מקרב לב", אמרתי בדם קר, ואת הספר, שבלי ספק זכה לתפוצה הגדולה ביותר שכן כל אדם חייב לקרוא אותו ויהי מה, בחרתי להניח במקומו והסתלקתי לי בלי אומר ודברים, דהיינו בחרישיות גדולה ככל האפשר.
"בור ועם הארץ!" קרא אחרי המוכר בתרעומת מוצדקת, כמובן. אבל אני התעלמתי ממנו והלכתי לי לדרכי בנחת.

מתוך "הטיול", שבתוך "אפר, מחט, עיפרון וגפרור", תרגמה טלי קונס, ערכה אילנה המרמן, עם עובד 2013

.

Read Full Post »

עטיפה_-_אפר_מחט(1)"אני מנגן על לָאוּטת הזיכרון", כותב רוברט ואלזר בסיפור הקצר שנקרא בפשטות "לאוטה". הוא מסביר שזהו כלי נגינה שמיתריו דקים ועדינים לאין שיעור. הכלי הזה מפיק קול אחד ויחיד, אבל אין סוף לגיוון שעולה ממנו. כשהוא מתאר את הכלי ואת הנגינה בו, הופך לפתע המספר, כלומר ואלזר, למתבונן, והמנגן הוא עתה נער שהמספר מתבונן בו. הנער מנגן יומם וליל ולא חושב לא על אוכל ולא על משקה, "מנגן עמוק לתוך הלילה ועמוק לתוך היום. מהיום עד הלילה ומהלילה עד היום".

בסוף הספר "אפר, מחט, עיפרון וגפרור" מובאים ארבעה קטעים קצרים תחת הכותרת "קורות חיים אחדים". כל אחד מהם הוא מין ניסיון לכתוב "קורות חיים", פעמיים בגוף ראשון ופעמיים בגוף שלישי. באחד הקטעים האלה, הקטע הראשון משנת 1920, מסביר ואלזר מה פירוש הדבר לכתוב שירים. הוא כותב על עצמו בגוף שלישי כך:

ואת זאת, יש לומר, לא עשה כעיסוק צדדי, אלא בכל פעם דאג קודם כול להיות מחוסר משרה לשם כך, מעשה שנעשה ככל הנראה באמונה שהאמנות היא דבר גדול. אכן, כתיבת שירים היתה כמעט קדושה בעיניו. יהיו מי שיחשבו שזה מוגזם (עמ' 188).

המשך…

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: