Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘אופניים’

הבטחתי לצלם את המסלול שלי בשמורת הנדיב. אבל בשבת האחרונה יצאתי לדרך מאוחר, בשלוש וחצי אחר הצהריים, והספקתי רק חצי מסלול עד שירדה החשיכה. את הסיפור של פוקנר שחשבתי לקרוא בדרך אפילו לא שלפתי מהתרמיל. עצרתי פעמים רבות כדי לצלם והשמש גלשה במהירות מעל כתף הכרמל וצללה בים כשהייתי עדיין בלב השמורה. קיצרתי את המסלול וחתכתי את כל החלק הדרומי שלו. גם כך הגעתי חזרה לנקודת ההתחלה בחושך מוחלט כמעט. תנים כבר יללו מול חצי ירח.

צירפתי את מפת המסלול, מסומנות בה נקודות מפתח ממוספרות (כדאי להגדיל את כל התמונות בלחיצה עליהן כדי לראות טוב יותר). ההסברים שלהלן יתייחסו לנקודות אלה.

מפת הטיול עם המספרים שהצלחתי לשרבט בתוכנה שגיליתי היום

 

נקודת ההתחלה, קצת אחרי הפנייה לשמורה (ליד תחנת הדלק). מימין מסעדת בשרים והמון אדם

 

שער הכניסה לשמורה (נקודה מספר 1 במפה)

 

נקודה מס' 2: פנייה מהכביש לדרך עפר מלאה אבנים

 

הדרך פונה צפונה

 

מתקרבת לזכרון יעקב

 

נקודה 3: הגענו עד השער של אנשי זכרון יעקב

 

מהשער של זכרון פונים מערבה לכיוון כלוב הנשרים

 

הדרך מובילה אל עצי הזית

 

הפסקת צילום. כאן העצים היפים ביותר

 

למשל אלה

 

ואלה

 

וזה

 

וזה

 

דקה לפני כלוב הנשרים יורדים מהדרך ומתקרבים למצוק

 

מבט אל נחל כברה ואל זכרון יעקב

 

נקודה מס' 4: כלוב הנשרים

 

אחד מדייר הכלוב

 

ועוד אחד

 

מבט זהוב, מול השמש, אל כלוב הנשרים

 

כלוב הנשרים מאחורינו. עכשיו פונים שמאלה ומתחילים להקיף את נחל הנדיב

 

הדרך מצביעה אל גני הנדיב הנראים באופק (בין העצים הגבוהים)

 

נקודה מס' 5: הפרגולה. אפשר לנוח על הספסל. לשתות מים ולקרוא ספר

 

הרפתקה - נכנסתי לסינגל בדרכי לנקודה מס' 6. הולך ברגל וסוחב את האופניים לצדי

 

בתוך היער

 

נקודה מס' 6. צריך לרדת קצת ברגל כדי למצוא נקודת תצפית טובה

 

תצפית על מחלף מעגן מיכאל ועל הקיבוץ עצמו

 

מנקודה 6 נמשך דרומה סינגל, שאחרי מרחק קצר מתרחב והופך לדרך טובה

 

כאמור חתכתי את החלק הדרומי של המסלול. בנקודה 7 אני בדרכי אל נקודת ההתחלה (האור)

 

לקראת סיום המסלול כבר חושך. העצים הפכו לצלליות

 

למעלה בשמים חצי ירח בין עננים כתומים. יללות התנים מלוות אותי בדרכי אל נקודת הסיום (ההתחלה)

 

 

 

Read Full Post »

מסלול הרכיבה המעגלי שאני עושה לעתים קרובות בשמורת הנדיב עם האופניים הוא כמעט מסלול ביתי. כמעט, משום שאני מגיע אל תחילתו, בכניסה לשמורה, עם האופניים תלויים על המכונית. המסלול הביתי ממש, שאליו אני יוצא ברכיבה מהבית, פרוש על השטח המישורי שבין פרדס חנה – בנימינה – כפר גליקסון – כפר קרע – כפר פינס וכרכור.

אני מחנה את המכונית בכניסה לשמורה ורוכב כמאה מטר עם הכביש לתוך השמורה, שם אני פונה ימינה (צפונה) בדרך מלאה אבנים המגיעה עד לשכונה הדרומית של זכרון יעקב, משם ממשיכה הדרך מערבה כשביני ובין זכרון יעקב מפריד נחל כברה. הדרך נמשכת עד כלוב הנשרים, שבו מגדלים את הנשרים לפני שמחזירים אותם לטבע. מהנקודה הזו, ליד עצי זית יפים, יש תצפית טובה אל שפלת החוף ובריכות הדגים שליד הים. משם, בדרך שעוקפת את גני הזיכרון המטופחים של הנדיב מצד מערב, אני ממשיך דרומה עד חרבת עקב, נקודת תצפית נהדרת על כל אזור החוף שסביב מעגן מיכאל ודרומה עד חדרה ויותר. משם אני חוזר בדרכים טובות וגם בסינגלים שמתפתלים בין עצים ושיחים (מדי פעם אני נאלץ לרדת מהאופניים וללכת ברגל) אל נקודת ההתחלה שבכניסה לשמורה.

התמונות האלה צולמו בשבת האחרונה ליד כלוב הנשרים.

 

Read Full Post »

הרכיבה באופניים בשביל ישראל, בקטע שעובר ביער עופר, היא קשה ולעתים בלתי אפשרית כמעט. אבל התעקשתי. הגעתי מצפון עם הסינגל "מדף סלע". הדרך היתה יפה. רצועת החוף נשקפה בין העצים. אבל כשהתחלתי לטפס ב"שיך צפון" נאלצתי ללכת ברגל ולדחוף את האופניים בכל כוחותי. הפיצוי היה גדול כשהתגלה לעיני קבר שיך עמיר.

(תמונות נפתחות שהיו בפוסט הזה נעלמו עם המעבר לוורדפרס)

Read Full Post »

מצפור טייסת העמק

מזמן רציתי לכתוב על חוויית האופניים שלי. והנה אני מדפדף בעיתון ונתקל במאמרו של הרוקי מורקמי על הריצה למרחקים ארוכים. החוויה שהוא כותב עליה דומה מאוד לחוויה שלי. מאמרו הוא פרק מתוך ספר שלם על הריצה; מורקמי אומר שכדי להבין משהו הוא צריך לכתוב עליו, והוא כותב על הריצה כדי להבין את משמעותה בשבילו – הוא רץ כל יום לפחות שעה. אני לא אכתוב ספר אלא אסתפק ברשימה קצרה.

כמו מורקמי גם אני אוהב פעילות גופנית שאיננה מתנהלת בקבוצה. שהיא פרטית מאוד, כמעט מדיטטיבית. שהיא זמן שלי עם עצמי בלבד, ובמהותה היא לא תחרותית. משום כך אני גם אוהב לשחות. אבל בניגוד למורקמי אינני מציב לעצמי מטרות קשות כמו מרתונים למיניהם. אני מסתפק בפעילות מתונה המשולבת בטיול בטבע – טיול שאותו לא הייתי עושה ללא התירוץ של האופניים – ובמנוחות קריאה שהן חוויה מיוחדת שכבר התמכרתי לה.

הדבר שממנו אני מתרחק בעיקר, הוא כל ההמולה שמסביב לאופניים ולרכיבה. אין לי אופני מותג, ואת אלה שלי טרחתי לשנות ולהתאים לסוג הרכיבה המיוחד שלי, השונה מאוד מהמקובל. הכידון למשל גבוה במיוחד, כי הגב שלי אינו מחבב את הישיבה הכפופה קדימה (כל רוכבי השטח נועצים עיניים תמהות באופניים שלי). גם אינני רוכב בבגדי רכיבה אופנתיים. אמנם מכנסי רכיבה הם הכרח, אבל מעליהם אני לובש מכנסיים רגילים, כך שאני נראה בשטח כאחד האדם ולא כקולב עטוי מותגים בצבעים זוהרים.

מרוכבים שמתנהלים בקבוצות אני שומע תמיד דיבורים על כללי הדת הזו: המדים-המותגים, ההתייחסות להישג האישי (כמה קילומטרים, בכמה זמן), התחרות הסמויה והגלויה בתוך הקבוצה ובין הקבוצות, ההשתתפות באירועי רכיבה המוניים, וכמובן הדרבון למאמצים מיותרים, לעתים גם מסוכנים, שהוא תוצאה של הלחץ הקבוצתי-התחרותי. את כל זה אני משאיר הרחק מאחורי כשאני יוצא לבדי לשטח – תמיד לשטח, הכביש מסוכן וגם משעמם. כשאני רוכב לבדי אני עוצר מיד כשאני מתעייף, אין לי מפני מי להתבייש בזה. תוך כדי רכיבה אני מסתכל סביב, ועוצר מדי פעם כדי לצלם. אני מחפש מקום נעים ומוצל כדי לשבת בו ולקרוא.

אין שום צורך לחפש את המאמץ. ממילא הרכיבה המתונה ביותר היא פעילות מספיקה, בעיקר בקיץ החם. ועם זה אני מגיע גם אל השבילים הקשים ביותר, גם אל מקומות שבהם עלי לשאת את האופניים על כתפי ולהעבירם בין הסלעים. ההתנהלות המתונה אין פירושה שאני בוחר לי מסלולים קלים דווקא. אלא שבכל המסלולים, גם הקשים, אני מדווש בנחת ככל האפשר.

Read Full Post »

מבט מהגבעה הדרומית אל נחל תנינים והמדרון הצפוני

מגבעת הרקפות שליד הכניסה לגלעד ממשיכים מזרחה בדרך שעוברת מצפון ליער גלעד, לאורך נחל ספלול. כשמגיעים לכביש פונים שמאלה. הכביש יורד קצת ואחר כך מתחיל לטפס ופונה מעט שמאלה. מיד בתחילת העליה פונים ממנו ימינה לדרך עפר שעולה לצד ואדי עמוק (משמאל, מעבר לוואדי, יש יער. מימין שטח בור). בקצה העליה (ליד נק. גובה 275) פונים שמאלה מסביב לוואדי וליער. אחרי מרחק קצר ולפני סוף היער יש דרך שעולה ימינה (צפונה). ממשיכים בה במעלה הגבעה ויורדים בצדה הצפוני בדרך תלולה מאוד לנחל תנינים, שאתו חוזרים לגלעד. אורך המסלול 8.5 ק"מ. נקודה אחת קשה לרכיבה (הלכתי ברגל, דוחף את האופניים) – העלייה לצד הוואדי העמוק.

Read Full Post »

יוצאים מגבעת נילי לכיוון צפון מזרח בדרך שעוברת במטעים. מתחברים לדרך שמובילה לעין נילי (צריך קצת לחפש, זה לא קל). שם פונים צפונה בדרך שמטפסת על גבעה ומגיעים לצומת עם מחסום בקר. פונים ימינה לכיוון דרום מזרח, יורדים ירידה קצרה תלולה ומטפסים שוב בתלילות על גבעה גבוהה. בראשה עומדים העצים שבתמונה הראשונה. לצד הדרך המטפסת אל הגבעה יש פרחים רבים ומרבדים של רקפות.

הדרך ממשיכה ויורדת בצידה השני של הגבעה אל נחל נילי. שם, אחרי שחצינו את הנחל, אפשר לנוח ליד האיקליפטוס הגדול. המשך הדרך מזרחה, לאורך הנחל, מזמן מראות יפים. התמונה שלמטה היא מבט צפונה. דרומה יש גבעת אלונים. לאורך הנחל יש פריחה יפה ועצים.

ממשיכים לאורך נחל נילי עד הכביש שמוביל לגלעד. שם פונים שמאלה, צפונה ומיד אחרי חציית הנחל שוב שמאלה, מערבה (יש שם שער, אפשר לפתוח ולסגור אחריכם). משם מתחילה דרך קסומה שמטפסת תוך כדי פניה ימינה, צפונה אל חירבת ביזה. מקום קסום שמזכיר את ארץ ישראל של פעם. פרחים, גדרות צבר ועצים מסוגים שונים.

בראש הגבעה יוצאים ממתחם חירבת ביזה דרך פשפש (לסגור אחריכם עם תייל). ומביטים אל השדות הרחבים עם התלמים הנמשכים מערבה. ממשיכים מערבה בדרך הנראית בצד ימין של התמונה שלמעלה, כשמגיעים לריכוז העצים פונים ימינה ליד בריכת מים בדרך שגולשת בתלילות רבה אל נחל תנינים. מדוושים בנחת לאורך הנחל מערבה ומביטים על הפריחה הצהובה. מגיעים כך אל תוואי כביש 6 שפוצע את הנוף, פונים שמאלה, דרומה וממשיכים בציר המוביל עד גבעת נילי.

Read Full Post »

שעתיים נפלאות עם האופניים על השלוחות הצפוניות של יערות אלונה, ליד הר חורשן.

משם נפרש מבט מרהיב אל בקעת נחל דליה, ליד בת שלמה.

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: