Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘עין משוטטת’ Category

אחרי חנוכה, בשבת של פרשת ויגש (סיום הסיפור על יוסף ואחיו) וסביב חג המולד, עשיתי לי פסטיבל מוסיקה קטן, שכלל סוף שבוע מוסיקלי בירושלים – שבו שמעתי בין היתר קונצרט לעוגב בביצוע פרסואה אספינס בכנסיית דורמיציון ואת היצירה המרתקת "יוסף ואחיו" של עילם רותם בביצוע נפלא של "נביאי הקווינטה" – והסתיים שבוע אחר כך בקתדרלת מר אליאס (אליהו הנביא) בחיפה, שם שמעתי את "אקדמיה דניאל" (שמנהלה האמנותי הוא שלו עד-אל) בקונצרט שכולו אנטוניו ויוואלדי.

התמונות האלה צולמו בקתדרלת מר אליאס (שהיא הכנסייה הקתולית/ היוונית אורתודוקסית) ביום הקונצרט.

IMG_9433

IMG_9389

המשך…

Read Full Post »

גשם

 

IMG_9468

IMG_9462

IMG_9463

IMG_9464

IMG_9466

 

 

Read Full Post »

יום שהחל במסע ארוך ברכבת.

לקחתי לדרך ספר חדש, 'אחות שמש' של דרור בורשטיין.

חמוש באוזניות ובמוסיקה טובה – כדי לא להיות שותף מאונס לשיחות הנפש הבאות ויוצאות דרך המלבנים השחורים מפיצי הקרינה (קראתי באיזשהו מקום שרמת הקרינה ברכבת מגיעה לשיאים, בגלל ריכוז המכשירים, שכמעט כולם פועלים במרץ) – התרווחתי עם כוס הקפוצ'ינו וקראתי את כל החלק הראשון.

אחר כך תפסתי את המצלמה, ובעוד הרכבת שועטת דרומה לבאר שבע צילמתי פריים אחרי פריים של הפסים החולפים על פני במהירות.

המשך…

Read Full Post »

Read Full Post »

מתוך הספרים שנעשו בקיבוצים של פעם, בכתב יד, בציור מקור בתוך הספר,

בעותקים חד-פעמיים במקרים רבים

 .

המשך…

Read Full Post »

את הבלוג של עינת אמיתי כבר הכרתי מזמן. היא הגיבה פעם על רשימה שכתבתי ועל תמונה שהיתה בה מהימים הרחוקים של פסח בקיבוץ, והתגובה שלה הובילה אותי אל הבלוג שלה, שהוא מפעל אדירים (אחד מכמה מפעלות שלה) של איסוף ותיעוד ושימור התרבות הקיבוצית מאז ימי החלוצים הראשונים. אחר כך באו הגילויים שלה על ריקוד החד גדיא, והתברר לי לראשונה (!) שריקוד החד גדיא החל בקיבוץ חצור שבו גדלתי. מאז עקבתי בעניין ובהתפעלות אחרי הבלוג שלה.

והנה עכשיו, אחרי ארבע שנים של איסוף חומרים ופרסומם בבלוג "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים", נפתחה במשכן לאמנות עין חרוד התערוכה, ובה יכולתי לראות סוף סוף – לא באמצעים דיגיטליים אלא לעיני ממש – את אוצרות התרבות האלה. למשל את הגרסה הזאת של "ויהי ערב".

בספרה של נורית גרץ על עמוס קינן, "על דעת עצמו", מסופר על הטיול שעשה קינן בנעוריו לעין חרוד ואיך הפך הטיול הזה לציון מקום של טוהר ומשאת נפש לכל החיים, וכשרצה קינן לבחור נקודת אור בתוך עולם שחור משחור, נקודה שאליה בורח הגיבור מהשלטון הצבאי, היתה זו "הדרך לעין חרוד". החלטתי שגם דרכי שלי לעין חרוד תהיה מיוחדת ופניתי תחילה אל דרך הנוף שעל הגלבוע.

המשך…

Read Full Post »

המשך…

Read Full Post »

את היום השני פתחנו בגלישה כלפי מטה עם רחוב אמיל בוטה, מרחוב דוד המלך ועד הערוץ שמתחת לחומות ולמגדל דוד. משם טיפסנו אל העיר העתיקה, עברנו בשער יפו ופנינו לרובע הארמני. ביקרנו בכנסיית עמנואל, כנסייה מיוחדת במינה, הנה כמה מילים עליה מהוויקיפדיה:

מבנה פנים הכנסייה ייחודי, ומותאם לתפקידה המוצהר לפנות ליהודים לקראת המרת דת לנצרות. בכותל המזרח נקבעו לוחות עץ, המזכירים ארון קודש עליהם חרוטים עשרת הדיברות ותפילת האדון ("אבינו שבשמיים") בעברית. המזבח מעוטר במגן דוד ולא בצלב ועליו מופיעה המילה "עמנואל" (אחד משמותיו של ישו) בעברית בגדול.

ביקרנו גם בחנויות הארמניות ובבית המלאכה הצמוד לאחת החנויות הגדולות. חזרנו אל מצודת דוד ועלינו אל נקודת התצפית, משם השקפנו אל הנוף הנפלא של ירושלים.

למרגלות העיר העתיקה ומגדל דוד המשך…

Read Full Post »

את היום הראשון פתחנו במשחק "מחפשים את המטמון". התאספנו כארבעים איש בגן שרמן, התחלקנו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה מעטפה עם כתב חידה, שהוביל אותה למקום בו נמצאת מעטפה נוספת ובה הוראות להמשך המסלול. כך דילגנו בין שישה מקומות מסתור והגענו למנזר רטיסבון, ולבצלאל ובית האמנים, ולמלון קמיניץ שעומד בשיממונו, ולשעון השמש הגדול ברחוב יפו, ולשוק מחנה יהודה, ולנחלאות, ולמוסדות הלאומיים שעל פינת הרחובות המלך ג’ורג’ וקק"ל. המשחק התנהל בהליכה רגלית, בתוך אזור קטן יחסית, ואף על פי כן כשפסענו הלוך וחזור, ימינה ושמאלה קדימה ואחורה כדי לחפש את המטמונים שלנו, הרגשנו שהרווחנו היטב את הארוחה ב"פסטה בסטה" שבשוק – שהיתה גם היא תחנת מטמון במשחק.

רטיסבון

המשך…

Read Full Post »

המשך…

Read Full Post »

המצעד הססגוני והשמח של זכויות האדם צעד היום בתל אביב. מזג האוויר היה נפלא. בלונים בשלל צבעים. כרזות מקוריות ואפילו מופע של ה"קו קלוקס קלאן". עמותות שונות לזכויות אדם. רופאים. פסיכולוגים. עובדים זרים. פליטים. בדווים מהנגב, ערבים מהגליל. מרצ. חדש. זוכרות. לוחמים לשלום. גאים וגאות. מי לא היה שם. ובכל זאת התחושה היתה שמעטים מדי משתתפים במצעד הזכויות. גם בהשוואה לשנה שעברה – היינו היום מעטים מדי. ובכל זאת היה שמח וצבעוני. ומכאן ידברו התמונות.

.

המשך…

Read Full Post »

תמונות שצילמתי ביום שישי האחרון 11-11-11 (איזה תאריך!) בעכו

המשך…

Read Full Post »

ביום הראשון שלנו בברצלונה טיילנו ברובע הגותי. זה היה יום ראשון בשבוע, שבו רוב העסקים סגורים. כמעט כל החנויות בעיר העתיקה הורידו את התריסים, והתברר שגם תריסי חנויות יכולים להיות חגיגה לעין (ולעין המצלמה). אשתי, אורה לסטר, צילמה סדרה של תריסים כאלה. הנה הסדרה כולה, להנאתכם.

המשך…

Read Full Post »

את הבוקר של היום החמישי בילינו שוב בעיר העתיקה. התחלנו בקתדרלה הגדולה של ברצלונה. יש לי חולשה לקתדרלות העתיקות של אירופה, לארכיטקטורה שלהן ולאמנות האצורה בכל אבן וחלון וקמרון שלהן. צילמתי כמה תמונות של חזית הכנסייה. אפשר להתבונן בחזית הזו ובפרטיה יום שלם.

המשך…

Read Full Post »

היום הרביעי בכלל לא היה בברצלונה. החלטנו לייחד יום אחד לגיחה אל מחוץ לעיר והבחירה נפלה על מנזר מונסראט, אחד המנזרים הבנדיקטיניים המפורסמים והחשובים ביותר בקטלוניה ובעולם כולו, הממוקם על רכס מונסראט היפהפה (השם מונסראט פירושו שיני מסור). רכבת יוצאת לשם כל שעה מפלאסה אספניה. הנסיעה היא של כשעה וחצי ובכפר שלמרגלות הרכס מחליפים מרכבת רגילה לרכבת מיוחדת שמותאמת לטיפוס התלול אל ההר. עשינו את חשבון הזמנים כך שנגיע מוקדם מספיק כדי לשמוע את מקהלת הנערים המפורסמת שמופיעה בכנסיית המנזר מדי יום. הגענו לאתר כשעה לפני הקונצרט וחשבנו להסתובב קצת ולראות דברים לפני שניכנס לכנסייה. תור גדול השתרך ליד כניסה צדדית שהובילה כנראה אל המדונה השחורה. בטעות נעמדנו בתור אבל אחרי כעשר דקות ללא תזוזה החלטנו לחתוך אל הכנסייה עצמה. נכנסנו ונדהמנו לראות שהכנסייה הגדולה כבר מלאה באנשים שיושבים בשקט ומחכים לקונצרט. כל הספסלים כבר היו תפוסים והמעברים החלו להתמלא. תפסנו מהר מקום על מדרגות שמובילות לקפלה צדדית חיכינו עם כולם לקונצרט. המשך…

Read Full Post »

היום השני שלנו בברצלונה היה יום גאודי. התרכזנו בשלושה אתרים בלבד: כנסיית לה סגרדה פמילייה (המשפחה הקדושה), פארק גואל וקאסה מילה. התחלנו בכנסיית המשפחה הקדושה. המוני תיירים הקיפו את הכנסייה. אוטובוסים. קבוצות עם מדריכות שמניפות מטרייה. כשחיפשנו זווית צילום מצאנו את עצמנו בתוך קבוצה של דנים. זזנו הצידה ומצאנו את עצמנו בתוך קבוצה של פולנים. הכנסייה מרתקת אבל משונה מאוד, וקשה להתרשם כהלכה מרוב מנופים ופיגומים. על כניסה פנימה ויתרנו מיד כשראינו את התור שהשתרך על פני מאות מטרים. הסתפקנו בהקפה מלאה של 360 מעלות מסביב לכנסייה. קצב העבודה שם מטורף, המטרה היא לסיים את הבנייה (לפי הוראות מדויקות שהשאיר אחריו גאודי, אף שחלקן עלו באש בשרפה שפרצה בחדר עבודתו בזמן מלחמת האזרחים) עד שנת 1926, שנת המאה למותו של הגאון. המשך…

Read Full Post »

הגענו לברצלונה בטיסת לילה. נשבענו לעצמנו שזו הפעם האחרונה שאנחנו לוקחים טיסת לילה (עד הנסיעה הבאה נשכח את כל השבועות שנשבענו). יצאנו עם המזוודות בשעת בוקר מוקדמת, אחרי לילה בלי שינה ו… ישבנו בקפטריה של השדה וחיכינו לשאטל החינמי של המלון, שאמור היה להגיע רק בשמונה וחצי בבוקר. לא היה למה למהר. את החדר נקבל רק בתשע בבוקר. קיבלנו את החדר ונפלנו על המיטה לשלוש שעות שינה. קמנו בצהריים והתחלנו את היום הראשון.

לתחנת המטרו. כרטיס לחמישה ימים. אנחנו מסודרים. ועכשיו לעיר העתיקה. הגענו לברצלונה ביום האחרון של תערוכה מיוחדת במוזיאון פיקסו – פיקסו הצעיר. שנות הנעורים והשנים הראשונות בפריז. הגחנו ממעמקי האדמה והתחלנו לחצות את העיר העתיקה מצפון לדרום. היינו שיכורים מכל מה שראינו. טוב, זה היה היום הראשון. צילמנו כמו משוגעים. חזיתות. דלתות. חלונות. כרכובים. ציורי קיר. העין לא יכלה לשבוע את כל היופי הזה. המשך…

Read Full Post »

שולחנות דיון במצב החברתי ובדרכי המאבק החברתי – במתחם המסחרי של גן שמואל

.

. המשך…

Read Full Post »

תמונות מההפגנה הגדולה בתולדות המדינה

.

.

.

.

המשך…

Read Full Post »

ליל 6 באוגוסט 2011 יירשם בתולדות מדינת ישראל. עוד לא ברור כיצד. גרוסמן צודק כשהוא אומר שעדיין לא ברור לנו לגמרי מה קורה כאן: "בניגוד לכל התחזיות, משהו קם ונהיה, אנשים מתעוררים, נפתחים אל דבר-מה שאמנם עוד לא לגמרי ברור מהו, לאן הוא, ועוד אין מילים לתאר אותו בדייקנות, או להבין אותו עד תום". ובכל זאת ברור לכל מי שעיניים בראשו שמשהו גדול מתרחש. שינוי בתפיסת האזרח הישראלי את זכויותיו ואת חובת השלטון כלפיו. ובעיקר ההכרה בכוח האזרחי ובלגיטימיות של הדרישה האזרחית לצדק חברתי. לפחות צדק מסוים. אחרי שנים של חמסנות ושל אדם לאדם זאב. של שיסוי הדדי ושל הדרת חלקים גדולים – הולכים וגדלים – של האוכלוסייה מחיים של כבוד. ליל 6 באוגוסט היה ליל חג. המונים יצאו לרחובות ואמרו שאינם רוצים את הדרך הקפיטליסטית הקיצונית שמציע להם נתניהו (ורבים אחרים), שבה הצלחת המשק פירושה שקיעתם של רוב האזרחים אל חיים חסרי ביטחון, ללא שירותים בסיסיים של בריאות וחינוך ודיור ועוד ועוד. מה יקרה מחר? לאן תיקח אותנו המחאה? האם זו מהפכה? עדיין מוקדם לומר. בינתיים התמונות.

.

. המשך…

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: