Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מדורות השבט’ Category

אתמול באירוע לציון ארבעים שנה למלחמה ההיא חיכתה לי הפתעה קטנה. על הקיר הוגדלו תמונות שצולמו בטייסת הסקייהוקים בזמן המלחמה. גם אני מופיע בתמונות שנלקחו מספר הטייסת – שחולק לנו באירוע. כזכור, צורפתי לטייסת הזאת ביום הראשון של המלחמה, ובתום המלחמה עזבתי אותה. בפוסט שכתבתי על המלחמה ההיא, סיפרתי על טייס מילואים שהציל את חיי כשהזהיר אותי מפני טיל שנורה לעברי. היה זה צבי פורת. אתמול עמדתי מול התמונה הקבוצתית של טייסי הטייסת והצבעתי על המציל שלי. התברר שהוא עומד לידי ולא זיהיתי אותו. סיפרנו זה לזה שוב את סיפור הטיסה ההיא. בתמונה הוא עומד מימין למפקד הטייסת, שמוליק בן רום (מפקד הטייסת הוא היחיד שאינו לבוש סרבל טיסה), כל ראשו תלתלים. אז חשבתי שהוא זקן. הוא היה כבר בן שלושים…

.

IMG_0247

אני בשורה העליונה, רביעי משמאל. צבי פורת באותה שורה, חמישי מימין

. המשך…

Read Full Post »

הופעה של יונתן שפירא – במשמרת התמיכה בסרבן נתן בלנק, ב-23 בפברואר, מול חומות כלא 6

.

שימו לב במיוחד לגרסתו של יונתן להמנון הלאומי "התקווה".

עוד לא אבדה תקוותנו

עוד חופשיה מחשבתנו

על חורבותייך עיר דוד יפציע המחר

שוויון זכויות לכל – מן הים עד הנהר.

כן, בימים האפלים האלה, הילדים הכי טובים יושבים בבית הכלא.

. המשך…

Read Full Post »

אם מישהו היה צריך דוגמה מוחשית לצורך לבטל את גלי צה"ל – תחנת רדיו מרכזית בישראל שנשלטת על ידי הצבא, ושמפקדה מחליט באופן שרירותי מה פטריוטי ומה "פוגע במורל" ולכן ייפסל לשידור – פסילת השידור של שירו של יזהר אשדות (מילים: אלונה קמחי) היא דוגמה טובה. ירון דקל, מפקד גלי צה"ל (צירוף שצורם לי את האוזן בכל פעם מחדש), טען שהשיר בז לחיילי צה"ל ומציג אותם באור דמוני. העובדה שאדם כמו ירון דקל מתבטא כך, מלמדת לאן אפשר להגיע כשאתה "הולך עם המערכת" כדי לנסות להשפיע עליה מבפנים או לפחות לא להיות מושפע ממנה לרעה. לפני שאנו משנים אותה היא משנה אותנו. הרי ירון דקל של שידורי הבוקר ברדיו לא היה מעלה בדעתו לפסול שיר כזה, להפך, הוא היה עורך דיון מקיף עליו – משמיע אותו, מצטט אותו ומביא אנשים שידברו בעדו ונגדו. אבל היום הוא מפקד גלי צה"ל, ותפקידו לפסול שירים שמציגים את חיילי צה"ל באור אמתי.

דווקא בשל הפסילה הזאת, ראוי להפיץ את השיר ככל האפשר. כמו שאומרת אלונה קמחי בשיר:

להיות בן אדם זה עניין של הרגל.

.

. המשך…

Read Full Post »

מתוך הספרים שנעשו בקיבוצים של פעם, בכתב יד, בציור מקור בתוך הספר,

בעותקים חד-פעמיים במקרים רבים

 .

המשך…

Read Full Post »

המשך…

Read Full Post »

(מקור התמונה: מעריב)

האלימות המשטרתית שהופעלה בסוף השבוע האחרון נגד המחאה החברתית נועדה לצבוע את המחאה באדום. באדום של דם ובאדום פוליטי של שמאל קיצוני. לכאורה פרץ האלימות היה תמוה. הוא השיג תוצאה הפוכה למקווה – הוא הפך את דפני ליף לקדושה המעונה של המחאה, וגל הזעם שהתגלגל בעקבות רמיסתה בין רגלי השוטרים הוציא אלפים לרחובות, חמים ונכונים למעללים שעד יום קודם לכן לא שוערו. לכאורה הפיחה המשטרה חיים חדשים במחאה המקרטעת, ואפשר אפילו לומר שהתגובה הספונטנית לאלימות המשטרה הולידה את המחאה החדשה של קיץ 2012. אלא מה, המשטרה, והיד הנעלמה ששלחה אותה להכות במחאה ולשבור אותה, ידעו היטב שכך יהיה. ואף על פי כן, למרות ליבוי המחאה, ייתכן שמהלכם יצליח. מהו המהלך הזה? צביעת המחאה באדום. ראשית – הדם. מהיום המחאה היא גם ידיים שבורות ואף מדמם וגב חבול וסימנים כחולים ומעצרים ומעצרים ומעצרים. זה כבר לא מקום להביא אליו תינוקות. לא מקום לחנונים ולילדים טובים שלא רוצים להסתבך. מטרת המהלך היתה להפוך את המחאה לאזור אלים, לחוויה אלימה. להרחיק משם את כל מי שמחשיב את עצמו לאזרח מהוגן שומר חוק. המחאה היא שטח הפקר, אזור אדום של דם. שנית – הצבע הפוליטי. עם האלימות מגיעה גם התווית הפוליטית: זה שמאל קיצוני. אנרכיסטים. פורעי חוק. עובדה – היכן שהם נמצאים שם יש אלימות. כך מרחיקים שוב את כל האזרחים המהוגנים. אלה שפוחדים שתודבק על מצחם התווית של שמאל קיצוני אדום.

Read Full Post »

דפני ליף. תמונת המעצר (המקור: הארץ)

מה שקרה היום בשדרות רוטשילד הוא שהשלטון החל לפעול נגד אזרחי המדינה בשיטות של כנופיית תג מחיר. כשם שכנופיות אלו מפעילות אלימות מדודה, האמורה להיות שקולה ל"פגיעה" שפגעו בהן – כלומר, כאשר הן נדרשות לשלם את מחיר ההתנהלות על פי החוק או את מחיר החריגה מהחוק – כך נוהג היום השלטון נגד האזרחים המנסים לממש את זכויות האזרח שלהם. המשטרה נשלחה לשדרות רוטשילד לגבות מחיר עבור המחאה. שוב פועלים הפורעים נגד אזרחים שומרי חוק, אלא שעכשיו הפורעים הם נציגי החוק. אין יותר מחאה דה-לוקס, מכריז השלטון של ביבי. מהיום נגבה מחיר מכל מי שיעז לממש את זכותו האזרחית ויצא למחות. כשלמחאה אין מחיר – יוצאים לרחובות גם חצי מיליון אזרחים. מהיום נקבע תג מחיר למחאה – מכות רצח ומעצר. מי שמחפש הצדקות לאלימות הזאת, וגם מי שמשתומם עליה, כולם צריכים להבין שהיא לא קשורה כלל להתנהגות המפגינים ברחובות. תג המחיר נקבע מראש בלשכות השלטון שאימצו שיטות של כנופיות פורעים. לפני שזומנו הפעילים ל"שיחות" במשטרה, לפני שהחלו הטלפונים המטרידים למנהיגי המחאה, לפני המעצרים היום בשדרה – כבר נקבע באותן לשכות תג המחיר עבור כל אקט של מימוש זכות אזרחית. עכשיו מתגלגלת ברחובות הפעולה האלימה של תג מחיר.

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: