.
הכתיבה – כישרון הכתיבה של יעל נאמן ניכר בצירופי המילים המפתיעים, בעלי העוצמה, ובדימויים שבהם היא לוכדת את חוויותיה מהשנים הרחוקות בקיבוץ. הילדים והמבוגרים נעים בדמיונה אלה מול אלה כלהקות כנף, ויש בספר ביטויים רבים כאלה. אך בדרך כלל לשון הספר קצרה ועניינית. המון עובדות. משפטים קצרים. כך היה. כך היינו. זה מספיק כדי ללכוד את דמיונם של בוגרי הקיבוצים, כי באמת הזיכרונות דומים.
האחידות והמוסיקה – הקיבוצים היו דומים מאוד זה לזה. בכל זאת, הדגשת האחידות הנשלטת מלמעלה מותירה טעם רע של לעג. אין בספר ניסיון להבין ולהזדהות עם בנייתה של תנועה גדולה ועם המחירים של מפעל כזה. מובן גם שיש אנכרוניזם חריף בתלונות, כלומר זהו מבט מאוחר שמבקר בכלים של היום את העולם האידיאולוגי של פעם. המוסיקה של הספר היא מינורית, אין בה אפילו הד קל של האקורדים המז’וריים רבי התנופה שאפיינו את עלייתה של התנועה הקיבוצית. המשך…
מבט אישי 