במוקד הרומן "האחים קרמאזוב" עומד רצח אב, ולכאורה הדיון סביב הרצח קשור באח דמיטרי – ההולל, הפרוע, המרושש – שאיים בנוכחות עדים לרצוח וגם כתב מראש כיצד יבצע את הרצח. על משפטו של דמיטרי בבית המשפט ובערכאה הגבוהה יותר שבין המספר לקורא עוד אכתוב בהמשך, ובינתיים כמה מילים (או כמה רשימות) על אשמתו של איוואן, האח המשכיל, ה"אירופי", המפקפק באלוהים ובדת, הפחות "רוסי" מבין שלושת האחים.
המאבק של דוסטויבסקי ברעיונות שמייצג איוואן נמשך על פני עמודים רבים, וכדי להכניע את הדמות הזאת הוא נזקק ליותר מתחבולה אחת. כשאיוואן פוגש בכניסה לבית, יום לפני הרצח, את השרת סמרדיאקוב (שהוא גם בנו הלא חוקי של האב פיודור פאבלוביץ’), קורה דבר מוזר:
על הספסל ליד השער ישב השרת סמרדיאקוב, מתענג על צינת הערב, וכבר למן המבט הראשון שהעיף בו הבין איוואן פיודורוביץ’ שגם בנפשו פנימה יושב השרת סמרדיאקוב, ושדווקא את האיש הזה אין נפשו יכולה להכיל (עמ’ 346).
דומה שכפי שבנפשו של איוואן יושב סמרדיאקוב, כך בנפשו של דוסטויבסקי יושב איוואן.
הפגישה הגורלית של איוואן וסמרדיאקוב, ליד השער, מתרחשת – לא במקרה – מיד אחרי שני הפרקים שבהם דוחה איוואן את העולם שברא האל ואת ההרמוניה המובטחת (על ידי הדת), שבה יתאחדו בקץ הזמנים הקרבנות עם הפושעים ו"ייוודע פתאום לכולם לשם מה היה כל זה". אחרי שהוא מונה רשימה עצומה של זוועות שחוללו בני האדם זה לזה, ובעיקר פשעים איומים כלפי ילדים, אומר איוואן:
איני רוצה שתתחבק האם עם הרוצח ששיסה את כלבי הטרף בבנה! בל תהין לסלוח לו!… היכן ההרמוניה? כלום יש בכל העולם כולו נפש אחת שתהיה מסוגלת, שתהיה רשאית לסלוח? אני דוחה מעלי את ההרמוניה, מתוך אהבה לאנושות אני דוחה אותה… ועל כן אני ממהר להחזיר את כרטיס הכניסה שלי… לא שאיני מקבל את אלוהים… אני רק מחזיר לו, בכל הכבוד הראוי, את הכרטיס (עמ’ 320).
אחרי הדברים האלה, שאותם מגדיר אליושה כמרד, מפעיל דוסטויבסקי על איוואן את התחבולה הראשונה: הוא מפגיש אותו ואת רעיונותיו עם אדם פשוט, ללא שאר רוח, בעל שכל ישר וחינוך קלוקל – סמרדיאקוב. בכך רומז לנו דוסטויבסקי, שרעיונות מסוכנים כאלה אפשריים אמנם אצל אדם כאיוואן פיודורוביץ’ – שכן גם אם הם גורמים לו לחשוב, למשל, שללא הישארות הנפש וללא שכר ועונש וללא השגחה אלוהית הכול מותר – כל זה עבורו רק פלפול שכלתני, ובנפשו יש משהו (נצטרך עוד לברר מהו) שאינו מאפשר לו ליהפך לנבל. אבל מה יקרה כשרעיונות כאלה יפלו על אוזניים ערלות של אחד סמרדיאקוב. או במילים אחרות, מה יקרה למי שינסה לחיות לפי רעיונותיו של איוואן וחסרה לו בנפשו אותה נקודה שאינה מאפשרת לרוע להשתלט? המוסריות ללא אלוהים של איוואן אינה מניחה לדוסטויבסקי, משום שהיא דבר "שלא ייתכן", שאין לו הסבר. ועם זה היושרה של המספר כלפי דמותו של איוואן מחייבת אותו לכך שאיוואן לא ייפול, כפי שהבטיח הסטארץ זוסימה. אבל אם הוא עצמו לא ייפול, הסמרדיאקובים יפילו אותו.
בשיחה לפני הבית מתאר סמרדיאקוב לאיוואן את הרצח שיתרחש למחרת. איוואן מתפלץ:
איזה קשקוש! והכול מתואם, כמו לפי תוכנית: אתה חוטף התקף אפילפסיה, שניים אלה [המשרתים האחרים] ישנים בלי הכרה… ואולי זה אתה שרוצה לסדר ככה, שהכול יהיה מתואם? (עמ’ 354).
סמרדיאקוב ממשיך בקור רוח:
כבודו יודע בעצמו… הוא [דמיטרי] יתעקש להיכנס רק מרוב זעם, או מרוב החשדנות שלו – אם אני אשכב חולה, למשל, הוא כבר ילך לחפש בעצבנות בחדרים… חוץ מזה הוא יודע בפירוש שאצל פיודור פאבלוביץ’ מוכנה כבר מעטפה גדולה ובה שלושת-אלפים, והמעטפה חתומה בשלושה חותמות וקשורה בסרט… (עמ’ 355)
איוואן מתפרץ בזעם, כמעט משתולל:
שטויות!… דמיטרי לא ילך לשדוד כסף ובתוך כך עוד לרצוח את אביו! (שם).
מה שמתרחש בין איוואן וסמרדיאקוב בשיחה הזאת הוא "מאוד לא ברור לפי שעה", כשמו של הפרק הזה. אבל איוואן כבר נפל אל המלכודת. כשסמרדיאקוב מייעץ לו להתרחק (לנסוע לצ’רמשניה) כדי לא להיות מעורב במה שעומד להתרחש, איוואן כמעט שמכה אותו. הוא קם מהספסל, ממהר אל הפשפש ואומר לסמרדיאקוב:
אתה, כמדומה, אידיוט גדול, ובלי ספק… נבל נוראי! (עמ’ 356).
.
פיודור מיכאילוביץ’ דוסטויבסקי, האחים קרמאזוב, תרגמה נילי מירסקי, עם עובד 2011.
.
לרשימות נוספות בסדרה ראו: פרויקט קרמאזוב
.
מאוד מעניין, נועם, ומזכיר לי שיחה שהיתה לי לא מזמן
עם נערה צעירה, דתיה מחסידות חב"ד.
היא דיברה על כך שיש אנשים שטובם הטבעי מוליך אותים
בכיוונים הטובים, אבל ציינה את ההבדל שבין עשיית הטוב
באופן הזה, הטבעי, לבין עשיית הטוב שנובעת מהציווי
האלוהי.
קל וחומר לגבי אנשים שהנקודה הפנימית הזאת לא קיימת
בליבם באופן טבעי, או שיותר קשה להם להיות במגע איתה.
חני – אכן יש כאן שאלה עמוקה. במילה אחת אפשר לומר שהעניין הוא לא מה אנשים אומרים (התאוריות של איוואן) אלא כיצד הם מתנהגים (איוואן מול סמרדיאקוב), ובאופן אחר – האם בכלל יש קשר, ואם כן מהו, בין תאוריות מוסר ובין התנהגות מוסרית.