אין עוד בעולם עוון ופשע

דוסטויבסקי

כאמור, הרומן "האחים קרמאזוב" הוא בין היתר זירה של מאבק בין "הרוסיות" המכילה כמובן מאליו את האמונה הנוצרית הפרווסלאבית, לבין הרעיונות החדשים, הסוציאליסטיים והאתאיסטיים, שהגיעו לרוסיה מהמערב. אין צורך לומר שדוסטויבסקי מצדד כמובן בפרווסלאביות, וגיבורו "הטוב" אליושה עובר גם חניכה קצרה במנזר, כהכנה לחייו הבוגרים.

בפתיחת הרומן, ב"דבר המחבר", כותב דוסטויבסקי שיש באמתחתו שני ספרים ולא אחד:

.

יש באמתחתי סיפור חיים אחד [של אליושה קרמאזוב], ואילו ספרים – שניים. הרומן השני הוא העיקר, ועניינו – פועלו של הגיבור שלי כבר בימינו אלה, כלומר עכשיו ממש. ואילו הרומן הראשון התרחש לפני שלוש-עשרה שנים, וכמעט שאינו רומן כלל, אלא פרשה אחת מימי ראשית עלומיו של גיבורי. לוותר על הרומן הראשון לא אוכל, לפי שבלעדיו לא יובנו דברים רבים בשני… (עמ’ 16).

מובן שהרומן השני לא נכתב כלל, והרומן ש"כמעט אינו רומן כלל" הוא אחד הרומנים הגדולים שנכתבו אי-פעם. נזכרתי בפתיחה הזאת של דוסטויבסקי משום שגם אם הרומן השני לא נכתב, הרי הראשון הוא מעין רומן חניכה שאמור להכין את הגיבור (אליושה) לחייו הבוגרים. ולכן גם חשובה פרשת חייו במנזר וההדרכה הרוחנית של הסטארץ.

ועכשיו לעניין הדת והאתאיזם. אסתפק בציטוט מעניין מתוך הפרק "האינקוויזיטור הגדול":

וכלום יודע אתה [ישוע] שדורות יעברו, והאנושות תכריז מפי חכמיה ומלומדיה כי אין עוד בעולם עוון ופשע, ומכאן שגם החטא עבר מן העולם, ואין בו אלא רעבים בלבד. "האכל אותם, ורק אחר כך תתבע מהם מעשים טובים!" ככה יכתבו על הדגל שיניפו נגדך, והוא שיחריב את היכל קודשך. ובניין חדש יקום תחת היכלך, ישוב וייכון מגדל בבל הנורא… אף כי גם בנייתו של זה לא תושלם, כמוהו כראשון… (עמ’ 330).

פיודור מיכאילוביץ’ דוסטויבסקי, האחים קרמאזוב, תרגמה נילי מירסקי, עם עובד 2011.

.