לפי תיאוריות ידועות, שכבר לובנו די הצורך… צריכה הדת לעבור גלגול ולהפוך למדינה, דהיינו להתגלגל כביכול מצורה נחותה לצורה גבוהה יותר, על מנת להיטמע בתוכה אחר כך מתוך כניעה למדע, לרוח הזמן ולציוויליזציה. אבל אם אין היא חפצה בזה, אם היא מתנגדת, תיוחד לה בשל כך רק איזו פינה במדינה, וגם זאת – בפיקוח בלבד… אבל לפי התפיסה היהודית ומשאת הנפש היהודית, לא הדת צריכה להתגלגל במדינה, כמין זן נמוך המתפתח לזן גבוה יותר, אלא להפך, המדינה היא שצריכה להגיע לבסוף לידי כך שתוכל להיות דת בלבד. דת ותו לא. ודבר זה בוא יבוא.
נשמע מוכר? מי היה יכול לומר דברים כאלה? תחילתם מזכירה את דבריו של הרצל, חוזה המדינה, שדרש שהרבנים יישארו בבתי הכנסת, כלומר שתיוחד להם פינה במדינה בפיקוח בלבד. וסופם דומה לדבריו של בני קצובר, מראשי המתנחלים, הדורש את פירוקה של הדמוקרטיה הישראלית, כלומר את פירוקה של המדינה והפיכתה לדת. מי יכול היה לנסח בבהירות כזאת את שני הקצוות האלה?
הדברים שצוטטו נאמרו בשעת שיחה, ואחד המשתתפים הגיב להם כך:
נו, עלי להודות שעודדת אותי קצת… אם הבנתי נכון, מדובר באיזה אידיאל שיתגשם רק בעתיד רחוק לאין שיעור, באחרית הימים ממש. אם כך, אדרבא: הרי זה חלום אוטופי מרהיב, שעניינו קץ למלחמות, לדיפלומטים, לבנקים וכו’. משהו שאפילו דומה לסוציאליזם. ואני כבר חשבתי שכל זה נאמר ברצינות…
אם לא ניחשתם עד כאן, הציטוטים לקוחים מ"האחים קרמאזוב" ורק הוחלפה המילה כנסייה במילה דת, והמילה רוסית הוחלפה במילה יהודית. דוסטויבסקי חשש מאוד מהמהפכנים הצעירים, שהביאו רעיונות חדשים, בוסריים, מאירופה וראו את עצמם כאתאיסטים. אחד המוטיבים העיקריים ב"האחים קרמאזוב" הוא השאלה אם ייתכן עולם מוסרי ללא דת. תשובתו של דוסטויבסקי היא שלא תיתכן אפשרות כזאת, והתמוטטותו של איוואן בסוף הרומן מעידה שגם אדם חריף ובעל האופי הוא חסר כלים להתמודד עם אפשרות של עולם ללא חסד דתי, וסופו שישקע בדמיונות ויאבד כל קשר עם מציאות החיים.
והנה, בוויכוח שמתרחש בפתיחת הרומן – ולפי הסדר הכרונולוגי של העניינים, בבוקר היום הראשון מתוך הימים הספורים, המוטרפים, שבסופם מתרחש הרצח – משווה דוסטויבסקי את חזון הפיכת המדינה לדת לרעיונות הסוציאליסטים הקיצוניים של פירוק מוסדות המדינה. הנה גם מגן האמונה הרוסית העממית ואויב הרעיונות המערביים החילוניים חושש משלטון הכנסייה על החיים האזרחיים, והוא ממהר לדחוק את הדברים אל תחום האוטופיה.
ואילו אצלנו צועקים אנשים כמו בני קצובר, "יהדות בלבד. יהדות ותו לא".
.
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, האחים קרמאזוב, תרגמה נילי מירסקי, עם עובד 2011, עמ’ 89.
.
