אני חייב לך עוד וידוי אחד

דוסטויבסקי

אני חייב לך עוד וידוי אחד… מעולם לא הבנתי איך אפשר לאהוב את הקרובים לך. דווקא את הקרובים אי אפשר לאהוב, לדעתי. אפשר לאהוב את הרחוקים בלבד. קראתי פעם באיזה מקום על "יוֹאָן הרחוּם" (אחד הקדושים), שכאשר בא אליו עובר-אורח רעב וקופא מקור וביקש להתחמם, נשכב יואן לידו במיטה, חיבק אותו והתחיל נושם ונושף לתוך פיו המצחין, השותת מוגלה בשל איזו מחלה נוראה. אין לי ספק שהוא עשה זאת מתוך איזה ריגוש כוזב, היסטרי, בשם חובת האהבה שקיבל עליו וסיגופי התשובה שכפה על עצמו. כדי שאפשר יהיה לאהוב אדם – עליו להסתתר, שהרי אך יָראֶה את פניו, ואבדה האהבה.

הדובר הוא איוואן קרמאזוב, בפתיחת הפרק "מרד" שמקדים את הפרק "האינקוויזיטור הגדול". הפוסט הזה פותח סדרה של ציטוטים ועיונים בספר "האחים קרמאזוב". ראו בהקשר דומה את הפוסט הזה (וראו גם את זה).

.

פיודור דוסטויבסקי, האחים קרמאזוב, תרגמה נילי מירסקי, עם עובד 2011, עמ’ 309.

 .