סיפור ליום הכיפורים – מתוך האחים קָרָמָאזוֹב

מעט אחרי תחילת הסיפור המשפחתי של האחים קרמאזוב ואביהם, ובעצם בתחילתו ממש או אף לפני תחילתו, כלומר עוד לפני שפגשנו את כל הגיבורים, מזומנים כולם אל המנזר הסמוך למפגש עם הסְטַארֶץ, שאליושה, צעיר הבנים, הוא תלמידו. מהו סטארץ? ובכן זהו "מי שמקבל מידיך את נפשך ואת רצונך, להטמיעם בתוך נפשו שלו ורצונו שלו. משבחרת בסטארץ פלוני, אתה מבטל את רצונך מפני רצונו מתוך צייתנות מוחלטת, מתוך ביטול עצמי גמור" וכולי וכולי. כלומר, הסטארץ הוא מעין צדיק שאנשים באים אליו לשמוע עצה, לתנות את צרותיהם ולחפש גאולה לנשמתם. לפני שמתחוללת לפני הסטארץ הדרמה המשפחתית של הקרמאזובים, מסופר העניין הזה.

בעלת אחוזה אחת, אלמנה צעירה בת שלושים ושלוש, מתלוננת שהיא מתקשה להאמין בעולם הבא. הסטארץ ממליץ על "אהבה פעילה", אך היא חוששת שאין בכוחה לעמוד בזה. "אתה יודע", היא אומרת לסטארץ, "אני כל כך אוהבת את האנושות, עד שלפעמים, תאמין לי, אני חולמת לעזוב הכול, כל מה שיש לי… וללכת להיות אחות רחמניה… אני עוצמת את עיני ושואלת את עצמי: כמה זמן היית מחזיקה מעמד כך? ואם החולה שאת רוחצת את פצעיו לא ישיב לך מיד בדברי תודה, אלא להפך, יתחיל להציק לך… מה אז? האם תתמידי באהבתך או לא?" הסטארץ, כתשובה, מספר את הסיפור הזה:

זה דומה להפליא למה שסיפר לי, אמנם לפני שנים רבות, רופא אחד… הוא כבר היה די זקן, וחכם מובהק. והוא דיבר בגילוי לב, ממש כמוך; דיבר בנימה מבודחת, אמנם, אבל מבודחת מתוך צער. אני, כך אמר, אוהב את האנושות, אבל אני מתפלא על עצמי: ככל שגדלה האהבתי לאנושות בכללותה, כן פוחתת אהבתי לבני האדם כפרטים, כלומר לכל אחד לחוד. בחלומותי, הוא אומר, הגעתי לא פעם לשאיפות נלהבות לשרת את האנושות, ואפשר שבאמת הייתי הולך ומוסר את נפשי למען בני האדם אילו היה הדבר נחוץ פתאום משום מה, ועם זאת איני מסוגל לשבת עם שום אדם אפילו יומיים בחדר אחד, כמו שלמדתי מהניסיון: די שהוא נמצא בסמוך לי, וכבר מעיקה אישיותו על אהבתי העצמית ומגבילה את חירותי. תוך יממה אני יכול להתחיל לשנוא גם את הטוב באנשים: את פלוני משום שהוא אוכל צהריים שעות על שעות, את פלמוני משום שהוא מנוזל ולא מפסיק לקנח את אפו. אני, הוא אומר, נהיה אויבם של בני האדם מרגע שהם מתקרבים אלי אפילו טיפה. ולעומת זאת, תמיד חזרתי ונוכחתי שככל שאני שונא יותר את האנשים כפרטים, כן גובר להט אהבתי לאנושות בכללותה (עמ’ 82).

אחר כך מפרט הסטארץ עוד על ההבדל בין האהבה הפעילה והאהבה שבמשאלת הלב:

האהבה הפעילה היא עניין אכזרי ומפחיד לעומת האהבה שבמשאלת הלב. האהבה שבמשאלת הלב שואפת תמיד לאיזה מעלל גבורה מהיר, שאפשר לחוללו חיש קל ולהציגו לראווה בראש חוצות. אכן, יש שמגיעים בתוך כך אפילו לידי הקרבת החיים – ובלבד שכל זה לא יארך, אלא יתחולל מהר, כמו על במה, וכולם יביטו וישירו שירי הלל. ואילו האהבה הפעילה – כולה עמל וכוח עמידה, ובשביל רבים אפילו תורה שלמה (עמ’ 83).

פיודור מיכאלוביץ’ דוסטויבסקי, האחים קָרָמָאזוֹב, תרגמה נילי מירסקי, עם עובד, 2011.

.

ככל שעוברות השנים

ככל שעוברות השנים אני מבין שהדור שלי יישאר לתמיד עם יום כיפור ההוא

וראו גם

עשה למען שמך

יונה במעי הדג

.